zirkind.org

Holidays   Shabbat   Chabad-houses   Chassidism   Subscribe   Calendar   Links

הלכות שחיטה פרק ו

א) נקובה כיצד, אחד עשר אברים הן שאם ניקב אחד מהן לבית חללו במשהו -- טריפה; ואלו הן -- תרבץ הושט, וקרום של מוח הראש, והלב עם הקנה שלו, והמרה, וקני הכבד, והקיבה, והכרס, והמסוס, ובית הכוסות, והדקין, והריאה עם הקנה שלה.

ב) תרבץ הושט -- כבר ביארנו שיעורו, ושהוא המקום מן הושט שאינו ראוי לשחיטה: אם ניקב לחללו במשהו, טריפה.

ג) שני קרומות יש למוח שבראש -- אם ניקב העליון הסמוך לעצם בלבד, הרי זו מותרת; ואם ניקב התחתון הסמוך למוח, טריפה. ומשיתחיל המוח להימשך לשדרה, והוא מחוץ לפולין שהם תחילת העורף -- יהיה לקרומו דין אחר; ואם ניקב חוץ לפולין, מותר. [ד] המוח עצמו שניקב, או נתמעך, והקרום קיים -- כשרה; ואם נשפך כמים או כדונג, טריפה.

ד) [ה] הלב שניקב לבית חללו, בין לחלל גדול שבשמאל בין לחלל קטן שבימין -- טריפה; אבל אם ניקב בשר הלב, ולא הגיע לחללו -- מותרת. וקנה הלב, והוא המזרק הגדול שיוצא ממנו לריאה -- הרי הוא כלב; ואם ניקב לחללו במשהו, טריפה.

ה) [ו] מרה שניקבה, וכבד סותמתה -- מותרת; ואם לא נסתם הנקב -- אף על פי שהוא סמוך לכבד, טריפה. [ז] נוויה שנמצאת במרה -- אם הייתה כמו גרעינה של תמרה שאין ראשה חד, מותרת; ואם היה ראשה חד כגרעינת הזית, אסורה: שהרי נקבה אותה, כשנכנסה; וזה שלא ייראה הנקב, מפני שהוגלד פי המכה.

ו) [ח] קני הכבד, והן המזרקים שבו, שבהן הדם מתבשל -- אם ניקב אחד מהם במשהו, טריפה; לפיכך מחט שנמצאת בחיתוך הכבד -- אם הייתה מחט גדולה והיה הקצה החד שלה לפנים, בידוע שנקבה כשנכנסה; ואם היה הראש העגול לפנים, אומרין דרך סימפונות הלכה, ומותרת. [ט] הייתה מחט קטנה, הרי היא טריפה -- מפני ששני ראשיה חדין, ודאי נקבה; ואם נמצאת בסימפון הגדול שבכבד, והוא הקנה הרחב שבאמצע שבו נכנס המאכל לכבד -- הרי זו מותרת; ובשר כבד שהתליע, מותרת.

ז) [י] קיבה שניקבה, וחלב טהור סותם את הנקב -- מותרת. וכן כל נקב שהבשר או החלב המותר באכילה סותם אותו, הרי זה מותר -- חוץ מחלב הלב, והכיס שעל הלב כולו; והמחיצה שבאמצע הבטן המבדלת בין אברי המאכל ואברי הנשימה, והיא שקורעין אותה ואחר כך תיראה הריאה, והיא הנקראת טרפש הכבד והוא המקום הלבן שבאמצעה; וחלב המעי האחרון: שאברים אלו -- אין מגינין, לפי שהן קשין; ונקב שנסתם באחד מהן, אינו כסתום. וחלב חיה שכנגדו בבהמה אסור -- אינו סותם, אף על פי שהוא מותר.

ח) [יא] כרס שניקב, טריפה; ואין לו דבר שיסתום אותו, שהרי החלב שעליו אסור. וכן המסוס ובית הכוסות שניקב אחד מהן לחוץ, טריפה; ואם ניקב אחד מהן לתוך חלל חברו, מותרת. [יב] מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות, כשרה. ואם נקבה נקב מפולש לתוך חלל בית הכוסות, ונמצאת טיפת דם במקום הנקב -- טריפה, שודאי קודם שחיטה ניקב; אבל אם אין דם במקום הנקב, הרי זו מותרת -- שמא אחר שחיטה דחקה המחט, ונקבה.

ט) [יג] בהמה שהלעיטה דבר שנוקב בני מעיה, כגון קורט של חלתית וכיוצא בו -- טריפה, שודאי נוקב; ואם היה ספק נוקב ספק אינו נוקב, תיבדק.

י) כל אחד מבני המעיים שפסולת המאכל סובבת בהן, והן הנקראין דקין, שניקב -- טריפה. ויש מהם מלופפין ומוקפין זו לפנים מזו זו לפנים מזו בעיגול כמו נחש שנכרך, ואלו הן הנקראין הדר הכנה -- אם ניקב אחד מהן לחברו, כשרה: שהרי חברו מגן עליו. [יד] ומעיים שניקבו, וליחה סותמתן -- טריפה, שאין זו סתימה עומדת.

יא) בני מעיים שבא זאב או כלב או גוי וכיוצא בהן ונטלן, והרי הן נקובין אחר שהניחן -- תולין בו, ומותרת; ואין אומרין, שמא במקום נקב ניקב. נמצאו נקובין, ולא נודע אם קודם שחיטה ניקבו אם אחר שחיטה -- נוקבין בהן נקב אחר, ומדמין לו: אם היה הנקב הראשון כמותו, כשרה; ואם היה ביניהן שינוי, קודם שחיטה ניקב וטריפה. ואם מישמשו הידיים בנקב הספק -- כך צריך למשמש בנקב שמדמין לו, ואחר כך עורכין.

יב) [טו] בני מעיים שיצאו לחוץ, ולא ניקבו -- מותרת. ואם נתהפכו -- אף על פי שלא ניקבו, טריפה: שאי אפשר שיחזרו כמות שהיו, אחר שנתהפכו; ואינה חיה.

יג) [טז] המעי האחרון שהוא שווה ואין בו עיקום, והוא שהראי יוצא בו מן הערווה, והוא דבוק בין עיקרי הירכיים, הוא הנקרא חלוחלת -- אם ניקב במשהו, טריפה כשאר המעיים; במה דברים אמורים, שניקב לחלל הבטן. אבל אם ניקב במקום הדבוק בירכיים, מותרת; ואפילו ניטל ממנו מקום הדבק כולו, מותרת -- והוא, שישתייר מאורכו בשור כמו ארבע אצבעות.

יד) [יז] העוף -- אין לו כרס, ולא המסוס, ולא בית הכוסות; אבל יש לו כנגדן, זפק וקורקבן. וכל הטריפות שוות הן, בבהמה חיה ועוף. וזפק שניקב גגו במשהו, טריפה; ואיזה הוא גגו של זפק, זה שימתח עם הושט כשיאריך העוף צווארו. אבל שאר הזפק שניקב, מותר.

טו) [יח] שני כיסין יש בקורקבן -- החיצון אדום כמו בשר, והפנימי לבן כמו עור. ניקב זה בלא זה, מותר -- עד שיינקבו שניהן במשהו; ואם ניקבו שניהן זה שלא כנגד זה, מותר.

טז) [יט] הטחול, אינו מן האברים שנקיבתן במשהו; ולפיכך לא מנו אותו חכמים בכללן, אלא יש לנקב שלו שיעור שאינו שווה בכולו. כיצד, הטחול ראשו האחד עבה, והשני דק כבריית הלשון -- אם ניקב בראש העבה נקב מפולש, טריפה. ואם ניקב נקב שאינו מפולש -- אם נשאר תחתיו כעובי דינר של זהב, מותר; פחות מזה, הרי הוא כמפולש וטריפה. אבל אם ניקב הדק, כשרה.

יז) [כ] כל אבר שאמרנו בו שאם ניקב במשהו טריפה -- כך אם ניטל כולו, טריפה: בין שניטל בחולי, או ביד, בין שנברא חסר. וכן אם נברא בשני אברים מאותו אבר, טריפה -- שכל היתר, כנטול הוא חשוב.

יח) כיצד, ניטל אחד מן המעיים או המרה וכיוצא בהן, בין בעוף בין בבהמה -- טריפה; וכן אם נמצא בהן שתי מררות או שני מעיים -- טריפה. וכן כל כיוצא בהן. אבל אם ניטל הטחול, או שנמצאו שניים -- מותרת, שאינו בכלל המנויין.

יט) [כא] המעי היתר שתיטרף בו הבהמה -- הוא היתר מתחילתו ועד סופו, עד שנמצאו שני מעיים זה בצד זה מתחילה ועד סוף, כמעי העוף; או שהיה המעי יוצא כענף מן הבד, והרי הוא מובדל, בין בעוף בין בבהמה. אבל אם חזר ונתערב עם המעי, ונעשה אחד משני ראשיו, והרי שניהן מובדלין באמצע -- הרי זו מותרת, ואין כאן יתר.

---

הלכות שחיטה פרק ז

א) שני קרומות יש על הריאה -- אם ניקב זה בלא זה, מותרת; ואם ניקבו שניהן, טריפה. אפילו נגלד הקרום העליון כולו והלך לו, מותרת. והקנה שניקב מן החזה ולמטה במשהו, טריפה -- והוא המקום שאינו ראוי לשחיטה, בקנה למטה.

ב) התחיל בשחיטה ושחט כל הקנה, ואחר כך ניקבה הריאה, ואחר כך גמר השחיטה -- הרי זו טריפה, הואיל וניקבה קודם גמר שחיטה; וכן כל כיוצא בזה.

ג) אחד מסימפוני ריאה שניקב, אפילו לחברו -- טריפה; וריאה שניקבה, ועלה קרום במכה ונסתם הנקב -- אינו כלום. ניקבה האום של ריאה -- אף על פי שדופן סותמתה, טריפה; ואם ניקבה במקום חיתוך האונות שלה, והוא המקום שרובצת עליו -- כשרה. [ד] במה דברים אמורים, בשסתם מקום הנקב שבאונות בשר; אבל אם נסמך הנקב לעצם, אינו מגן; ואם היה נקב האונות דבוק בעצם ובבשר, מותרת.

ד) [ה] האום של ריאה שנמצאת סמוכה לדופן, בין שהעלת צמחים בין שלא העלת צמחים -- חוששין לה שמא ניקבה. וכיצד עושין בה, מפרקין אותה מן הדופן, ונזהרין בה שלא תינקב -- ואם נמצאת נקובה ונמצא בדופן מכה במקום הנקב, תולין במכה ואומרין, אחר שחיטה ניקבה כשנפרקה מן המכה; ואם אין מכה בדופן, בידוע שנקב זה בריאה היה קודם השחיטה, וטריפה.

ה) [ו] הריאה שנמצא בה מקום אטום כל שהוא, שאין הרוח נכנסת בו ואינו נתפח -- הרי זו כנקובה, וטריפה. וכיצד בודקין אותו, קורעין המקום שלא נתפח בשעת נפיחה -- אם נמצאת בו ליחה, מותרת: שמחמת הליחה לא נכנסה שם הרוח. ואם לא נמצאת בו ליחה, נותנין עליו מעט רוק או תבן או כנף וכיוצא בהן ונופחין אותה -- אם נתנדנד, כשרה; ואם לאו, טריפה, שאין הרוח נכנסת לשם.

ו) [ז] ריאה שתישמע בה הברה כשנופחין אותה -- אם ניכר המקום שממנו תישמע ההברה, מושיבין עליו רוק או תבן וכיוצא בו: אם נתנדנד, בידוע שהיא נקובה וטריפה. ואם לא ניכר המקום, מושיבין אותה במים פושרין ונופחין אותה: אם ביקבק המים, טריפה; ואם לאו, בידוע שקרום התחתון בלבד ניקב, והרוח תנהג בין שני הקרומות, ומפני זה יישמע בה קול דממה בשעת נפיחה.

ז) [ח] זה עיקר גדול יהיה בידך -- שכל ריאה שנופחין אותה בפושרין ולא יבקבק המים, הרי היא שלמה מכל נקב.

ח) [ט] ריאה שנשפכה כקיתון, וקרום העליון שלה קיים שלם בלא נקב -- אם הסימפונות עומדין במקומן ולא נימוחו, כשרה; ואם נימוח אפילו סימפון אחד, טריפה. כיצד עושין, נוקבין אותה, ושופכין אותה בכלי שהוא שוע באבר וכיוצא בו -- אם נראה בה חוטין לבנים, בידוע שנימוקו הסימפונות, וטריפה; ואם לאו, בשר הריאה בלבד הוא שנימוק, וכשרה.

ט) [י] ריאה שנמצאו בה אבעבועות אבעבועות -- אם היו מלאים רוח, או מים זכים, או ליחה הנמשכת כדבש וכיוצא בו, או ליחה יבשה וקשה אפילו כאבן -- הרי זו מותרת; ואם נמצאת בהן ליחה סרוחה, או מים סרוחין, או עכורין -- הרי זו טריפה. וכשמוציא הליחה ובודק אותה, צריך לבדוק הסימפון שתחתיה -- אם נמצא נקוב, טריפה.

י) [יא] ריאה שנמצאו בה שתי אבעבועות סמוכות זו לזו, טריפה -- שהדבר קרוב הרבה שיש נקב ביניהן, ואין להן דרך בדיקה. הייתה אחת ונראית כשתיים, נוקבין האחת -- אם שפכה לה האחרת, אחת היא ומותרת; ואם לאו, טריפה.

יא) [יב] הריאה שנתמסמסה, טריפה. כיצד, כגון שנמצאת שלמה, וכשתולין אותה, תיחתך ותיפול חתיכות חתיכות.

יב) ריאה שנמצאת נקובה במקום שיד הטבח ממשמש, מותרת; ותולין בידו ואומרין, מיד הטבח ניקבה אחר השחיטה. נמצא הנקב במקום אחר, ואין ידוע אם קודם שחיטה או אחר שחיטה -- נוקבין בה נקב אחר ומדמין, כשם שעושין בבני מעיים. [יג] ואין מדמין מריאה של בהמה דקה לריאה של בהמה גסה, אלא מדקה לדקה ומגסה לגסה. נמצא הנקב באחד מן האבעבועות, הרי זו טריפה; ואין אומרין ניקוב אבעבוע אחר ונערוך, שאין הדבר ניכר.

יג) [יד] מחט שנמצאת בריאה, נופחין אותה -- אם לא יצא ממנה רוח, בידוע שזאת המחט דרך סימפונות נכנסה ולא נקבה; ואם נתחתכה הריאה קודם נפיחה, ונמצאת בה המחט -- הרי זו אסורה, שהדבר קרוב שנקבה כשנכנסה.

יד) [טו] תולעת שהייתה בריאה, ונקבה ויצאה, והרי הריאה נקובה בתולעת -- הרי זו מותרת: חזקתה שאחר שחיטה תיקוב ותצא.

טו) יש שם מראות שאם נשתנה מראה האבר לאותו המראה הרע, הרי הוא כנקוב, שאותו הבשר שנשתנה מראיו למראה זה כמת הוא חשוב, וכאילו אותו הבשר הנהפך עינו אינו מצוי; וכן הוא אומר "ומחית בשר חי, בשאת" (ויקרא יג,י), "וביום היראות בו בשר חי" (ויקרא יג,יד) -- מכלל ששאר הבשר שנשתנה, אינו חי.

טז) ריאה שנשתנו מראיה, בין מראה כולה בין מקצתה -- אם נשתנית למראה המותר, אפילו נשתנית כולה, מותרת. ואם נשתנית למראה האסור, אפילו כל שהוא, טריפה: שהמראה האסור כנקב הוא חשוב, כמו שביארנו. [יז] וחמש מראות אסורות יש בריאה; ואלו הן -- שחורה כדיו, או ירוקה כעין כשות, או כעין חלמון ביצה, או כעין חריע, או כמראה הבשר. וחריע -- הוא הצמח שצובעין בו הבגדים, והוא דומה לשערות אדומות מעט ונוטות לירוקה.

יז) [יח] נמצאת כעין חרייות של דקל -- אוסרין אותה מספק, שזה קרוב למראה האסור. וכל המראות האלו -- אין אוסרין בהן, עד שנופחין אותה וממרס בה בידו: אם נשתנית למראה המותר, מותרת; ואם עמדה בעינה, אסורה.

יח) [יט] ארבע מראות מותרות יש בה; ואלו הן -- שחורה ככוחל, או ירוקה כחציר, או אדומה, או כמראה הכבד. ואפילו הייתה הריאה כולה טלאים טלאים, נקודות נקודות, מארבע מראות אלו -- הרי זו מותרת.

יט) [כ] עוף שנפל לאור והוריק ליבו או כבדו או קורקבנו, או שהאדימו המעיים שלו, בכל שהוא -- הרי זו טריפה: שכל הירוקים שהאדימו, והאדומים שהוריקו, מחמת האור, בעוף -- הרי הן כמי שניטלו, וטריפה. והוא -- שיעמדו במראה זה אחר ששולקין אותן מעט, וממרסין בהן.

כ) [כא] כל עוף שנמצאת הכבד שלו כמראה בני מעיים, או שנשתנו שאר בני מעיו, ועמדו בשינויים אחר שליקה ומריסה, כמו שביארנו -- בידוע שנפל לאור ונחמרו בני מעיו, וטריפה. ולא עוד, אלא בני מעיים של עוף שלא נמצא בהם שינוי, וכשנשלקו נשתנו והוריקו האדומים -- בידוע שנפל לאור ונחמרו בני מעיו, וטריפה.

כא) וכן הושט שנמצא העור החיצון שלו לבן, והפנימי אדום, בין בעוף בין בבהמה -- הרי הוא כאילו אינו, וטריפה.

---

הלכות שחיטה פרק ח

א) חסרה כיצד, שני אברים הן שאם חסר מניינם, טריפה; ואלו הן -- הריאה, והרגליים. וחמש אונות יש לה לריאה -- כשיתלה אותה אדם בידו ופני ריאה כנגד פניו, שלוש מן הימין ושתיים מן השמאל. ובצד ימין ממנה כמו אוזן קטנה, ואינה בצד האונות, ויש לה כמו כיס בפני עצמה, והיא בתוך הכיס; ואוזן זו הקטנה -- היא הנקראת ורדה מפני שהיא דומה לוורד, ואינה מן המניין.

ב) לפיכך אם לא נמצאת הוורד, מותרת -- שכך היא דרכה, יש בהמות תימצא בהן ויש בהמות לא תימצא בהן; ואם נמצאת נקובה -- אף על פי שהכיס שלה סותם את הנקב, הרי זו טריפה.

ג) [ב] חסר מניין האונות, ונמצאת אחת מן השמאל או שתיים מן הימין -- טריפה; ואם נמצאו בימין שתיים וזאת הוורדה, הרי זו מותרת.

ד) [ג] נתחלפו האונות, ונמצאו שלוש מן שמאל ושתיים מן הימין בלא ורד, או שהיה הוורד עם השלוש בצד שמאל -- הרי זו טריפה: שהיא חסרה מצד הימין. [ד] ניתוספו האונות במניינם -- אם הייתה האוזן היתרה בצד האונות, או מלפני הריאה שהוא לעומת הלב, מותרת; ואם הייתה על גבה שהוא לעומת הצלעות, הרי זו טריפה: שהיתר כחסר. והוא, שתהיה כמו עלה של הדס; אבל פחות מזה, אינה אוזן ומותרת.

ה) אוזן שנמצאת דבוקה בחברתה הסמוכה לה, מותרת; ואם נסמכו שלא על הסדר, כגון שנסמכה ראשונה לשלישית -- טריפה. [ו] נמצאו שתי האונות כאונה אחת, ואינן נראות כשתיים דבוקות -- אם היה ביניהן כמו עלה הדס, בין בעיקרן, בין באמצען, בין בסופן, כדי שיוכר שהן שתיים דבוקות -- מותרת; ואם לאו -- הרי זו חסרה, וטריפה. [ז] נמצאת כולה שתי ערוגות, ואין לה חיתוך אוזניים -- טריפה.

ו) וכן אם חסר גוף הריאה, אף על פי שלא ניקבה -- הרי זה כמי שחסר מניין האונות, וטריפה. לפיכך אם נמצא ממנה מקום יבש, עד שייפרך בציפורן -- הרי זו כחסר, וטריפה: ואפילו היה כל שהוא.

ז) [ח] ריאה שנמצאת נפוחה כמו עיקר חרייות של דקל, אוסרין אותה מספק -- שזו תוספת משונה בגופה, ושמא התוספת בגוף כחיסרון כמו שאמרו במניין.

ח) [ט] הבהמה שפחדה ויראה, עד שצמקה הריאה שלה וקרבה להיות יבשה -- אם פחדה בידי שמיים כגון ששמעה קול רעם או ראתה זיקים וכיוצא בזה, מותרת; ואם פחדה בידי אדם, כגון ששחטו לפניה בהמה אחרת וכיוצא בזה, הרי זו כחסרה, וטריפה.

ט) [י] כיצד בודקין אותה, מושיבין את הריאה במים מעת לעת -- אם היה זמן הקור, מושיבין אותה במים פושרין ובכלי שאין המים מתמצין מגבו ונוזלים כדי שלא ייצונו במהרה, ואם היה זמן החום, מושיבין אותה במים צונן בכלי שהמים מתמצין מגבו כדי שיישארו קרים: אם חזרה לברייתה, הרי זו בידי שמיים, ומותרת; ואם לא חזרה, בידי אדם היא, וטריפה.

י) [יא] בהמה שהייתה חסרה רגל בתחילת ברייתה, טריפה; וכן אם הייתה יתרה רגל, שכל היתר כחסר הוא. אבל אם היו לה שלוש ידיים, או יד אחת -- מותרת; לפיכך אם נחתך היד שלה, מותרת.

יא) נחתך הרגל -- מן הארכובה ולמעלה, טריפה; מן הארכובה ולמטה, מותרת; באיזו ארכובה אמרו, בארכובה שהיא סוף הירך הסמוך לגוף. [יב] נשבר העצם למעלה מן הארכובה -- אם יצא כולו או רובו לחוץ, הרי זה כמי שנחתך ונפל, וטריפה; ואם היה הבשר או העור חופה רוב עובייו ורוב היקפו של עצם שנשבר, הרי זו מותרת: ואפילו נפל מקצת העצם שנשבר והלך לו. וגידים הרכים, אינן חשובין כבשר.

יב) [יג] צומת הגידין, הן בבהמה ובחיה למעלה מן העקיב במקום שתולין בו הטבחים הבהמה; והן שלושה גידים לבנים -- אחד עבה, ושניים דקים. וממקום שיתחילו והן קשים ולבנים, עד שיסור הלובן מהן ויתחילו להתאדם ולהתרכך -- היא צומת הגידים, והיא כאורך שש עשרה אצבעות בשור.

יג) [יד] ומניין גידים אלו בעוף, שישה עשר גידים; תחילתן מן הענב של מטה מאצבע יתרה, עד סוף הרגל שהוא קשקשים קשקשים.

יד) [טו] בהמה שנחתכו רגליה במקום צומת הגידים, טריפה; ואל תתמה ותאמר, כיצד תיחתך למעלה מצומת הגידים והיא מותרת, עד שתיחתך למעלה מן האכובה העליונה, כמו שביארנו, ואם תיחתך למטה בצומת הגידים, אסורה -- שבטריפות תיחתך מכאן ותחיה, ומכאן ותמות: לא נאסרה בהמה זו מפני שהיא חתוכת רגל ממקום זה, אלא מפני שנחתכו הגידים, שחתיכתן מכלל הטריפות, כמו שיתבאר.

טו) [טז] נטולה כיצד, שלושה אברים הן שאם ניטלו טריפה, ואף על פי שאין בהן דין נקב ולא דין חיסרון; ואלו הם -- צומת הגידים, והכבד, ולחי העליון. [יז] וכבר ביארנו שהבהמה שנחתך רגלה וכן העוף, במקום צומת הגידים -- לא נעשו טריפה אלא מפני שנחתכו הגידים; לפיכך אם נחתכו הגידים לבדם, והרגל קיימת -- טריפה, שהרי ניטלה צומת הגידים.

טז) [יח] נחתך בבהמה האחד העבה לבדו, מותרת -- שהרי נשארו שניים; נחתכו שניים הדקין, מותרת -- שהרי האחד העבה גדול משניהם, והרי לא ניטל כל הצומת אלא מיעוטה. נחתך רובו של כל אחד מהן, טריפה; ואין צריך לומר שנחתכו כולן, או ניטלו כולן. [יט] ובעוף -- אפילו נחתך רובו של אחד מן השישה עשר, טריפה. [כ] ועוף שנשתברו גפיו, מותר -- כבהמה שנחתכו ידיה.

יז) [כא] כבד שניטלה כולה, טריפה; ואם נשתייר ממנה כזית במקום שהיא תלויה בו, וכזית במקום מרה -- הרי זו מותרת. נידלדלה הכבד, והרי היא מעורה בטרפש שלה -- מותרת; ניטל ממנה מקום שהיא תלויה בו, ומקום המרה -- אף על פי שהשאר קיים כמות שהוא, טריפה. [כב] נשאר בה כזית במקום מרה, וכזית במקום שהיא תלויה בו, אבל היה מפוזר מעט בכאן ומעט בכאן, או שהיה מרודד, או שהיה ארוך כרצועה -- הרי זה ספק; וייראה לי, שהיא אסורה.

יח) [כג] לחי העליון שניטל, טריפה; אבל אם ניטל התחתון, כגון שנגמם עד מקום הסימנין, ולא נעקרו -- הרי זו מותרת. [כד] כל אבר שנאמר בו שאם היה חסר טריפה -- כך אם ניטל, טריפה. אבל אבר שנאמר בו אם ניטל טריפה, אינה נאסרת אלא אם נחתך אותו אבר; אבל אם נבראת חסרה אותו אבר, הרי זו מותרת -- שאם לא תאמר כן, נמצאת החסרה והנטולה אחת היא. וכל אבר שנאמר בו שאם ניטל מותרת -- קל וחומר אם חסר מתחילת ברייתו ולא נברא, שהיא מותרת.

יט) [כה] בהמה שניטלה האום שלה, והוא בית הרחם, או שניטלו הכליות -- הרי זו מותרת. לפיכך אם נבראת בכליה אחת או בשלוש כליות, מותרת; וכן אם ניקבה הכליה, מותרת.

כ) [כו] אף על פי שהכליה שניטלה או שחסרה מותרת, אם נמצאת קטנה ביותר, והקטינה בדקה עד כפול, ובגסה עד כענבה -- טריפה. וכן אם לקתה הכליה, והוא שייעשה בשרה כבשר המת שהבאיש אחר ימים, שאם תאחוז במקצתו, יתמסמס וייפול, והגיע חולי זה עד הלובן שבתוך הכליה -- הרי זו טריפה. וכן אם נמצאת בכליה ליחה, אף על פי שאינה סרוחה, או שנמצאו בה מים עכורין, או סרוחין -- הרי זו טריפה; אבל אם נמצאו בה מים זכים, הרי זו מותרת.