zirkind.org

Holidays   Shabbat   Chabad-houses   Chassidism   Subscribe   Calendar   Links

הלכות מעילה פרק ב

א) קודשים קלים -- אין מועלין בהן, עד שייזרק הדם. נזרק הדם -- מועלין באימוריהן, עד שייצאו לבית הדשן: שהרי הן לאישים, ואין מועלין בדבר הנאכל כמו שביארנו. אפילו העלה האימורין שלהן למזבח, קודם זריקה -- אין מועלין בהן, עד שייזרק הדם.

ב) הוציא אימוריהן לחוץ, קודם זריקה -- אין מועלין בהן, עד שייזרק הדם. נזרק הדם -- אף על פי שעדיין הן בחוץ ולא החזירן, מועלין בהן: שהזריקה מועלת ליוצא, בין להקל בין להחמיר.

ג) [ב] כל קודשי קודשים -- מועלין בהן משהוקדשו, עד שייזרק הדם. נזרק הדם -- מועלין בהן בדבר שכולו לאישים, עד שיישרף וייצא לבית הדשן; ואין מועלין בדבר הנאכל, כמו שביארנו.

ד) [ג] כיצד, העולה אחד עולת העוף ואחד עולת בהמה, והקומץ, והלבונה, ומנחת כוהנים, והחביתין, ומנחת נסכים -- מועלין בהן משעת הקדשן, עד שייצאו אחר שריפתן על המזבח לבית הדשן.

ה) [ד] וכן פרים הנשרפין, ושעירים הנשרפין -- מועלין בהן משעת הקדשן, עד שיישרפו, ותיגמר שריפתן בבית הדשן, וייתוך הבשר; אבל קודם שייתוך -- מועלין בו, והוא בבית הדשן. [ה] וכן פרה אדומה -- מועלין בה משהוקדשה, עד שתיעשה אפר: אף על פי שהיא כקודשי בדק הבית, הרי נאמר בה "חטאת היא" (במדבר יט,ט). ותנאי בית דין הוא, שלא ימעול אדם באפר הפרה.

ו) חטאת בהמה, ואשם, וזבחי שלמי ציבור -- מועלין בכולן משהוקדשו, עד שייזרק הדם. נזרק הדם -- מועלין באימוריהן, עד שייצאו לבית הדשן; ואין מועלין בבשר. וכן חטאת העוף -- מועלין בה משהוקדשה, עד שיזה דמה. הוזה דמה -- אין בה מעילה, אבל אסור ליהנות במוראתה ונוצתה; והנהנה בהן אחר הזיה, לא מעל.

ז) המנחות -- מועלין בהן משהוקדשו, אף על פי שעדיין לא נתקדשו בכלי שרת, עד שיקטיר הקומץ; הוקטר הקומץ, הותרו השיירים באכילה. ואם נפסלו השיירים, או חסרו, ואחר כך הקטיר הקומץ -- הואיל והקטרה זו אינה מתרת השיירים באכילה, הרי הדבר ספק אם יצאו ידי מעילה או לא יצאו.

ח) לחם הפנים -- מועלין בו משהוקדש, אף על פי שעדיין לא נאפה, עד שיקטיר הבזיכין; הקטיר הבזיכין, הותר באכילה. וכן שתי הלחם -- מועלין בהן משהוקדשו, קודם שייאפו, עד שייזרק דם הכבשים; נזרק דם הכבשים, הותרו באכילה.

ט) הנסכים, מועלין בהן משהוקדשו; ירדו לשיתין, אין מועלין בהן. מים שמנסכין בחג הסוכות -- כל זמן שהן בכד של זהב, אין נהנין בהן; והנהנה, לא מעל. נתנו אותן בצלוחית -- מועלין בכולן, שהרי הן מכלל הנסכים.

י) לוג שמן של מצורע -- מועלין בו משהוקדש בכלי, עד שייזרק דם האשם; נזרק דם האשם -- לא נהנין ולא מועלין, עד שייתנו ממנו מתנותיו; נתנו ממנו המתנות -- הותרו השיירים באכילה, כבשר חטאת ואשם.

יא) כל דמי שחיטת הקודשים -- אין מועלין בו, בין לפני כפרה בין לאחר כפרה, עד שייצא לנחל קדרון; יצא לנחל קדרון, מועלין בו -- מפני שהיה נמכר לגינות, ודמיו הקדש. אבל המקיז דם לבהמת קודשים -- הרי הוא אסור בהניה, ומועלין בו: הואיל ואינה יכולה לחיות בלא דם, הרי הוא כגופה.

יב) העצמות, והגידים, והקרניים, והטלפיים -- שפירשו מקודשי קודשים לפני זריקת דמים, מועלין בהן; פירשו לאחר זריקת דמים, אין מועלין בהן. עצמות העולה -- שפירשו לפני זריקה, אין מועלין בהן לאחר זריקה: שהזריקה מתרת אותן. ואם פירשו אחר זריקה, מועלין בהן לעולם.

יג) עצמות העולה שפקעו מעל המזבח -- קודם חצות הלילה, מועלין בהן; לאחר חצות, אין מועלין בהן אף על פי שפקעו קודם חצות -- כיון שהגיע חצות הלילה, נעשו כל האברים כמי שנתאכלו ונעשו אפר. [יג] גחלת שפקעה מעל המזבח, בין לפני חצות בין לאחר חצות -- לא נהנין, ולא מועלין; אבל גחלת של קודשי בדק הבית, מועלין בה. והשלהבת -- לא נהנין, ולא מועלין.

יד) דשן המזבח החיצון, בין קודם הרמת הדשן, בין אחר הרמה -- מועלין בו. [טו] דישון המזבח הפנימי, ודישון המנורה -- לא נהנין, ולא מועלין.

טו) [טז] כל בהמת קודשי קודשים שהיא בעלת מום, בין שקדם מום קבוע להקדשה, בין שקדם הקדשה למום קבוע, ואפילו הייתה מחוסר זמן -- מועלין בהן משהוקדשו, עד שייפדו. אבל תורין שלא הגיע זמנן, ובני יונה שעבר זמנן, והן קודשי מזבח -- אף על פי שאסור ליהנות בהן, הנהנה לא מעל: הואיל ואינן ראויין לפדיון, הרי הן כחטאות המתות; לפיכך אין מועלין בהן.