zirkind.org

Holidays   Shabbat   Chabad-houses   Chassidism   Subscribe   Calendar   Links

הלכות ייבום וחליצה פרק ו

א) יש אחים שהן ראויין לייבום, או לחליצה; ויש אחים שאינן ראויין, לא לייבום ולא לחליצה, ואין להן זיקה כלל, אלא יבמתו מותרת לזר. ויש אחים שהן ראויין לחליצה, ואינן ראויין לייבום; ויש אחים שהן ראויין לייבום, ואינן ראויין לחליצה.

ב) ואלו שאין להן זיקה כלל -- סריס חמה, ואנדרוגינוס, מפני שאינן ראויין לוולד, ולא הייתה להן שעת הכושר.

ג) ואלו מייבמין ולא חולצין -- החירש והשוטה והקטן, מפני שאין בהן דעת לחלוץ. וכשייבם החירש, אינו מוציא לעולם, מפני שבעילתו עושה אותה אשת איש גמורה, ואין גירושיו גירושין גמורין; ובן תשע שנים ויום אחד שייבם, אינו יכול לגרש עד שיגדיל, כמו שביארנו.

ד) ואלו חולצין ולא מייבמין -- הספקות כגון שהייתה ספק ערווה, ופצוע דכא וכרות שופכה וכיוצא בהן ממיני הסירוס, והזקן ביותר שתשש כוחו וכשל; ואם בעל סריס אדם -- קנה, שהרי הייתה להן שעת הכושר, ומוציא בגט, מפני שהוא אסור לבוא בקהל. והטומטום חולץ ולא מייבם, מפני שהוא ספק; ואם נקרע ונמצא זכר, רצה חולץ רצה מייבם. ושאר כל האחים או חולצין או מייבמין.

ה) יש יבמות שהן ראויות לחליצה, או לייבום; ויש יבמות שהן ראויות לייבום, ולא לחליצה; ויש יבמות שהן ראויות לחליצה, ולא לייבום; ויש יבמות שאינן ראויות, לא לחליצה ולא לייבום, ואין עליהן זיקה כלל, ומותרות להינשא לזר.

ו) ואלו שמתייבמות ולא חולצות -- החירשת והשוטה והקטנה, לפי שאין בהן דעת לקרות ולהבין; ואם רצה היבם לגרש את החירשת בגט אחר שיבעול אותה, הרי זה מגרש.

ז) ואלו חולצות ולא מתייבמות -- איסורי לאוין, והשנייות, ואיסורי עשה, כמו שיתבאר. וכל אישה שהיא ספק מגורשת, חולצת ולא מתייבמת, שמא יפגע בערווה, שאשת אחיו שגירשה אסורה עליו משום ערווה.

ח) אבל מי שהיא מקודשת לאחיו בספק קידושין, הרי היא כשאר כל היבמות, וחולצת או מתייבמת, שאין כאן דבר לחוש לו. וכן אשת החירש וזקנה ועקרה, הרי הן כשאר כל היבמות -- רצה חולץ, רצה מייבם, שזקנה ועקרה, הייתה להן שעת הכושר.

ט) [ח] ואלו שהן פטורות מן החליצה ומן הייבום -- אשת סריס חמה ואנדרוגינוס, ואשת השוטה, ואשת הקטן, ואיילונית, ומי שהיא ערווה: שנאמר "ולא ימחה שמו, מישראל" (דברים כה,ו) -- פרט לסריס חמה ואנדרוגינוס, ששמם מחוי, הואיל ואינן ראויין לוולד מתחילת ברייתן, הרי הן כמין בפני עצמו.

י) "והיה הבכור אשר תלד" (דברים כה,ו) -- פרט לאיילונית, שאינה ראויה לוולד מתחילת ברייתה. "לא תהיה אשת המת" (דברים כה,ה) -- פרט לאשת שוטה וקטן, מפני שאין להן אישות כלל. "ולקחה לו לאישה" (שם) -- פרט לערווה, שאין לו בה ליקוחין.

יא) [ט] כיצד יבמה שהיא ערווה על יבמה, כגון שהייתה אחות אשתו, או אימה, או בתה -- הרי זו פטורה מן החליצה ומן הייבום; ואין לו עליה זיקה כלל, שנאמר "ולקחה לו לאישה, וייבמה" (דברים כה,ה): מי שראויה לליקוחין, וקידושין תופסין בה -- היא שהיא זקוקה ליבם.

יב) [י] הייתה היבמה אסורה על יבמה איסור לאו, או איסור עשה, או שהייתה שנייה -- הרי זו חולצת, ולא מתייבמת: ומפני מה צריכה חליצה, מפני שיש בה ליקוחין; הואיל וקידושין תופסין בהן, הרי הן זקוקות ליבם.

יג) ומן הדין היה שיתייבמו, שהייבום מצות עשה, וכל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה, יבוא עשה וידחה את לא תעשה; אבל חכמים גזרו, שלא יתייבמו חייבי לאוין ולא שנייות -- גזירה, שמא יבוא עליה ביאה שנייה, והרי ביאתה אסורה ואין שם מצוה: שאין מצות עשה, אלא ביאה ראשונה בלבד.

יד) לפיכך אם עבר ובעל יבמתו האסורה לו משום לאו, או משום עשה, ואין צריך לומר שנייה -- הרי זה קנה קניין גמור, ומוציאה בגט; והיא וכל צרותיה מותרות לזר, שהרי נפטרו. [יא] ויבמה שהיא אלמנה מן הנישואין, ובא עליה כוהן גדול -- לא נפטרה צרתה, שאין עשה דוחה את לא תעשה ועשה, והואיל ולא קנה מן התורה קניין גמור, לא הותרה צרתה לזר עד שתחלוץ.

טו) [יב] הייתה היבמה ערווה על בעלה, כגון שעבר או טעה ולקח אחותו מאביו, ונפלה לפני אחיו -- אין זו אשתו, שאין קידושין תופסין בה, ואינה לא בת ייבום, ולא בת חליצה; ואם הייתה לה צרה, חולצת או מתייבמת. ואם הייתה זו שהיא ערווה על הבעל, מותרת ליבם, ורצה היבם לישא אותה, ולייבם צרתה -- הרשות בידו.

טז) [יג] הייתה היבמה אסורה על בעלה משום לאו, או משום עשה, או שהייתה שנייה לבעל, ולא הייתה אסורה על היבם מצד מאלו הצדדים -- הרי זו מותרת ליבם: חוץ ממחזיר גרושתו משנישאת, ומת -- שהיא חולצת, ולא מתייבמת.

יז) וכן יבמה שהיא ספק ערווה על היבם, או ספק ערווה על בעלה -- הרי זו חולצת, ולא מתייבמת; לפיכך מי שקידש אישה בספק קידושין, ואחר כך מת אחיו שהיה נושא אחותה, ונפלה לו זו לייבום שהיא ספק אחות אשתו -- הרי זו חולצת, ולא מתייבמת; ומוציא את אשתו בגט מספק: ושתיהן אסורות עליו -- יבמתו, מפני שהיא ספק ערווה; וארוסתו, מפני שהיא ספק קרובת חלוצתו, שהיא כשנייה, כמו שביארנו.

יח) [יד] מי שמת אחיו והניח שתי נשים, האחת אסורה על יבמה משום ערווה, והשנייה אינה ערווה -- כשם שהערווה פטורה מן החליצה ומן הייבום, כך צרתה פטורה; ולא נפלה לו זיקה על בית זה כלל, שנאמר "אשר לא יבנה את בית אחיו" (דברים כה,ט): בית שיש לו ליקוחין באיזו מהן שירצה, הוא שיש לו עליו זיקה; ובית שמקצתו אינו יכול לבנותו, שהרי אין לו בו ליקוחין -- אינו בונה אפילו מקצתו שהיה מותר. ונמצאת צרת הערווה ערווה עליו, משום אשת אחיו -- שהרי אין לו עליה זיקה.

יט) [טו] לפיכך ראובן שמת והניח שתי נשים, האחת ערווה על שמעון ושתיהן ראויות ללוי -- אין לשמעון זיקה על בית זה, והרי שתיהן תחת זיקת לוי; ייבם לוי האחת מהן שהיא צרת ערווה של שמעון, והייתה לו אישה אחרת, ומת לוי, ונפלו שתיהן לפני שמעון -- שתיהן פטורות מן החליצה ומן הייבום משמעון: האחת, מפני שהייתה צרת ערווה; והשנייה, מפני שהיא צרתה. וכן הדין בצרת צרתה עד סוף העולם -- שכל אישה שאין לו עליה זיקה, באיסור אשת אח עומדת לעולם.

כ) [טז] וכן אשת אחיו שלא היה בעולמו -- הואיל ואין לו עליה זיקה, שנאמר "כי יישבו אחים יחדיו" (דברים כה,ה), עד שיישבו שניהן בעולם; ואם לא הייתה ביניהן ישיבה בעולם -- הרי זו ערווה עליו לעולם, משום אשת אח, ופוטרת צרתה.

כא) [יז] כיצד, ראובן שמת והניח אישה, נפלה לפני שמעון, ואחר שמת ראובן נולד לוי, בין שנולד קודם שייבם שמעון אשת ראובן בין שנולד אחר שייבמה -- הרי אשת ראובן ערווה על לוי לעולם; לפיכך אם מת שמעון, ונפלה זו וצרתה לפני לוי -- שתיהן פטורות מן החליצה, ומן הייבום.

כב) [יח] עשה שמעון מאמר ביבמתו אשת ראובן, ומת קודם שיכנוס אותה -- הרי לוי חולץ לצרתה, ולא מייבם: שאין המאמר קונה ביבמה קניין גמור, כמו שביארנו.

כג) [יט] אישה שזינת תחת בעלה ברצון ובעדים, ומת קודם שיגרשנה, ונפלה לפני יבם -- הרי היא פטורה מן החליצה, ומן הייבום; וכן צרתה כאילו הייתה ערווה על היבם, מפני שטומאה כתובה בה כעריות, שנאמר "והיא נטמאה" (במדבר ה,יג; במדבר ה,יד). אבל סוטה שמת בעלה קודם שישקנה מי המרים, או שאינה בת שתייה אלא בת גירושין -- הרי זו חולצת, ולא מתייבמת; ואם הייתה לה צרה -- הרי צרתה מותרת, וחולצת או מתייבמת.

כד) [כ] וכן שתי יבמות הבאות מבית אחד, שהייתה האחת מהן שנייה על היבם, או מחייבי לאוין, או מחייבי עשה, או איילונית -- הרי צרתה מותרת, וחולצת או מתייבמת.

כה) אבל החולץ ליבמתו, והלכה אחות חלוצתו, או אימה, וכיוצא בהן ונישאת לאחיו, ולו אישה אחרת, ומת ונפלו שתיהן לפניו -- כשם שקרובת חלוצתו אסורה עליו, כך צרתה אסורה; והרי שתיהן כשנייות לו, וחולצות ולא מתייבמות. ומפני מה אסרו צרת קרובת חלוצתו, מפני שמתחלפת בצרת חלוצתו.

כו) [כא] שתי יבמות הבאות מבית אחד, שהאחת מהן ערווה על היבם, והרי הערווה איילונית -- צרתה מותרת, וחולצת או מתייבמת: הואיל והאיילונית אינה בת ייבום, הרי זו כמי שאינה; ונפלה זיקתו על צרתה בלבד.

כז) וכן אם גירש אחיו את הערווה או מיאנה בו קודם שימות, או שמתה בחיי בעלה, ואחר כך מת אחיו -- הרי צרתה מותרת, וחולצת או מתייבמת: ואין אומרין הואיל ונעשת צרה לערווה שעה אחת, תיאסר לעולם, שאין הצרה אסורה, עד שתהיה צרת ערווה בשעת נפילה לייבום.

כח) [כב] הייתה זו שהיא ערווה על היבם מקודשת לאחיו שמת בספק, או מגורשת ממנו בספק, או שהייתה קטנה הראויה למאן ולא מיאנה באחיו בחייו, אף על פי שמיאנה ביבם -- צרתה חולצת, ולא מתייבמת.

כט) [כג] הלכה צרת הערווה, ונישאת לאחר, ואחר כך נמצאת הערווה איילונית -- תצא הצרה מבעלה, ומיבמה; וצריכה גט מבעלה, וחליצה מיבמה -- כדי להתירה לשוק. [כד] יבם שייבם הצרה מפני שדימו שהערווה איילונית, ונמצאת הערווה שאינה איילונית -- תצא מיבמה בגט, והוולד ממזר.

ל) [כה] שלושה אחים, שניים מהן נשואין שתי אחיות, ואחד נשוי נוכרית, מת הנשוי נוכרית, ואחר כך מת אחד מבעלי אחיות -- הרי הנוכרית חולצת, ולא מתייבמת, מפני שהיא צרת אחות אשתו, בזיקת אחיו שמת אחרון; ולא עוד אלא אפילו גירש אחד מבעלי אחיות את אשתו, אחר שמת הנשוי נוכרית ומת המגרש -- הרי הנוכרית חולצת, ולא מתייבמת: הואיל ונעשת צרת אחות אשתו בזיקה שעה אחת -- שאם תתייבם, שמא יבוא לייבם אותה ואפילו לא גירש זה שמת אחרון את אשתו.

לא) [כו] ומפני מה לא גזרו דבר זה בנישואין, שהרי צרת ערווה בנישואין, אם גירש את הערווה ומת -- צרתה מותרת ליבם, כמו שביארנו: מפני שאיסור צרת הערווה בנישואין, ידוע לכול, ואינן באין להתיר הצרה, אם לא גירש הערווה; ואיסור צרת ערווה בזיקה, אינו ידוע לכול, ובאין להתיר הצרה, ואפילו לא נתגרשה הערווה.

לב) [כז] שלושה אחים נשואין שלושה נשים נוכרייות, מת אחד מהן, ועשה השני מאמר ביבמתו, ומת קודם שיכנוס, ונפלו שתיהן לפני היבם -- הרי אלו חולצות, ולא מתייבמות: מפני שבעלת המאמר עליה זיקת שני יבמין, ונמצאת כאילו היא אשת שני מתים; דרשו חכמים ואמרו "אשת המת" (דברים כה,ה), ולא אשת שני מתים. לפיכך כל אישה שעליה זיקת שני יבמין, חולצת ולא מתייבמת; וכן צרתה: ואיסורן מדברי סופרים.

לג) [כח] ומפני מה לא יחלוץ לבעלת המאמר שעליה זיקת שני יבמין, וייבם צרתה -- גזרה, שלא יאמרו שתי יבמות הבאות מבית אחד, אחת חולצת ואחת מתייבמת; ולפיכך אסרו אף צרתה.

לד) [כט] עשה מאמר ביבמתו, ונתן גט למאמרו, ומת -- חזרה להיתרה, שהמאמר שאסרה הרי ביטלו; ורצה חולץ לה, רצה מייבם.

לה) [ל] בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו, ומת כשהוא קטן, ונפלה פעם שנייה לפני אחיו הגדול -- הרי זו חולצת, ולא מתייבמת: שביאת בן תשע שנים ויום אחד כמאמר מן הגדול, כמו שביארנו, ונמצא עליה, זיקת שני יבמין.

לו) [לא] מי שחצייה שפחה וחצייה בת חורין, שנתקדשה לראובן, ונשתחררה, וחזרה ונתקדשה לשמעון, ומתו שניהן -- מתייבמת ללוי, ואינה אשת שני מתים: אם קידושי ראובן קידושין, אין קידושי שמעון כלום; ואם קידושי שמעון קידושין, אין קידושי ראובן כלום.