zirkind.org

Holidays   Shabbat   Chabad-houses   Chassidism   Subscribe   Calendar   Links

הלכות אישות פרק יט

א) מתנאי הכתובה שיהיו בניו הזכרים יורשין כתובת אימן, ונדוניתה שהכניסה בתורת נכסי צאן ברזל, ואחר כך חולקין שאר הירושה עם אחיהם, בשווה. [ב] כיצד, נשא אישה, כתובתה ונדוניתה אלף, וילדה בן ומתה בחייו; ואחר כך נשא אישה אחרת, כתובתה ונדוניתה מאתיים, וילדה בן, ומתה בחייו; ואחר כך מת הוא, והניח אלפיים: בנו מן הראשונה, יורש אלף שבכתובת אימו; ובנו מן השנייה, יורש מאתיים שבכתובת אימו; והשאר, יורשים אותו בשווה. נמצא ביד בן הראשונה אלף וארבע מאות, וביד בן השנייה שש מאות.

ב) [ג] במה דברים אמורים, בשהניח יותר על כדי שתי הכתובות דינר אחד או יותר, כדי שיחלקו השאר בשווה; אבל אם לא הניח יותר דינר, חולקים הכול בשווה: שאם יירשו אלו כתובת אימן ואלו כתובת אימן, ולא יישאר דינר אחד לחלוק אותו בין היורשים, נמצא תנאי זה מבטל חילוק ירושה בין הבנים בשווה, שהוא מן התורה. [ד] והוא הדין למי שנשא נשים רבות, בין בזו אחר זו, בין בבת אחת, ומתו כולן בחייו, ולו מהן בנים זכרים, אם היה שם יותר על כדי כל הכתובות דינר -- כל אחד ואחד יורש כתובת אימו, והשאר חולקין בשווה.

ג) [ה] אמרו היתומים, הרי אנו מעלין על נכסי אבינו יותר, כדי שייטלו כתובת אימן -- אין שומעין להן, אלא שמין את הנכסים בבית דין כמה היו שווין בשעת מיתת אביהן; ואף על פי שנתרבו או נתמעטו אחר מיתת אביהן, קודם שיבואו לחלוק, אין שמין אותם, אלא כשעת מיתת אביהן.

ד) [ו] היה שם יותר על כדי כל הכתובות, אף על פי שיש עליו שטר חוב כנגד היותר, אינו ממעט, אלא כל אחד מהן יורש כתובת אימו.

ה) [ז] מי שהיה נשוי שתי נשים, ומתה אחת מהן בחייו, ואחת אחר מותו, ולו בנים משתיהן -- אף על פי שלא הניח יתר על שתי הכתובות, אם נשבעה השנייה שבועת אלמנה קודם שתמות, בניה קודמים לירש כתובתה: מפני שאינם יורשים כתובת אימן בתנאי זה, אלא ירושה של תורה. ואחר כך יורשין בני הראשונה כתובת אימן, בתנאי זה; ואם נשאר שם כלום, חולקין אותו בשווה. ואם מתה קודם שתישבע, בני הראשונה יורשים כתובת אימן בלבד; והשאר, חולקין בשווה.

ו) [ח] היה נשוי שתי נשים, ולו מהן בנים, ומת, ואחר כך מתו הנשים -- אם נשבעו הנשים ואחר כך מתו, כל אחד ואחד יורש כתובת אימו, בירושה של תורה, ולא בתנאי זה; לפיכך אין משגיחין אם יש שם מותר דינר או אין שם, ויורשי הראשונה קודמין ליורשי השנייה. ואם לא נשבעו, חולקין הבנים הכול בשווה, ואין שם ירושת כתובה, לפי שאין לאלמנה כתובה עד שתישבע.

ז) [ט] אחת נשבעה, ואחת לא נשבעה -- זו שנשבעה, בניה יורשין כתובתה תחילה; והשאר, חולקין אותו בשווה. וכל היורש כתובת אימו שמתה בחיי אביו, אינו טורף מנכסים משועבדים, אלא מבני חורין, ככל היורשין.

ח) [י] ומתנאי כתובה שתהיינה הבנות ניזונות מנכסי אביהן אחר מותו, עד שיתארסו, או עד שיבגורו; בגרה הבת, אף על פי שלא נתארסה, או נתארסה, אף על פי שלא בגרה -- אין לה מזונות. ובת הניזונת מנכסי אביה לאחר מותו, מעשה ידיה ומציאתה לעצמה, לא לאחים.

ט) [יא] פוסקין לבת מזונות וכסות ומדור מנכסי אביה, כדרך שפוסקין לאלמנה; ומוכרין למזון הבנות וכסותן בלא הכרזה, כדרך שמוכרין למזון האלמנה וכסותה. אלא שהאישה, פוסקין לה לפי כבודה וכבוד בעלה; ולבנות, פוסקין להן דבר המספיק להן בלבד. ואין הבנות נשבעות.

י) [יב] אין הבנים יורשין כתובת אימן, ולא הבנות ניזונות בתנאים אלו, עד שיהיה שטר כתובה יוצא מתחת ידם; אבל אם אין שם שטר כתובה, אין להם כלום -- שמא מחלה אימן כתובתה. ואם אין דרכם לכתוב כתובה, יש להם כפי התנאים.

יא) [יג] מי שציווה בשעת מיתתו לעקור אחד מתנאי כתובה, כגון שאמר אל ייזונו בנותיו מנכסיו, או אל תיזון אלמנתו מנכסיו, או אל יירשו בניו כתובת אימן -- אין שומעין לו. נתן כל נכסיו במתנה לאחרים, הואיל ומתנת שכיב מרע אינה קונה אלא לאחר מיתה כמו שיתבאר, הרי המתנה וחיוב הנכסים בתנאים אלו, באין כאחד; ולפיכך אלמנתו ובנותיו ניזונות מנכסיו, ובניו יורשים כתובת אימם שמתה בחיי בעלה.

יב) [יד] בת הממאנת -- הרי היא כשאר הבנות, ויש לה מזונות. אבל בת היבמה, ובת השנייה, ובת הארוסה, ובת האנוסה -- אין להן מזונות אחר מיתת אביהן בתנאי זה; אבל בחיי אביהן, הוא חייב במזונותן כדין שאר הבנים והבנות בחיי אביהן.

יג) [טו] המארס בת הניזונת מן האחין, חייב במזונותיה משעת האירוסין -- שהרי אין לה מזונות מאחיה משנתארסה, ואינה בוגרת כדי שתזון עצמה אלא קטנה או נערה, ואין אדם רוצה שתתבזה ארוסתו, ותלך ותשאל על הפתחים.

יד) [טז] נישאת הבת, ומיאנה או נתגרשה או נתאלמנה, אפילו היא שומרת יבם -- הואיל וחזרה לבית אביה, ועדיין לא בגרה -- הרי זו ניזונת מנכסי אביה, עד שתבגור או עד שתתארס.

טו) [יז] מי שמת והניח בנים ובנות, יירשו הבנים כל הנכסים, והן זנין את אחיותיהן עד שיבגורו, או עד שיתארסו. במה דברים אמורים, בשהניח נכסים שאפשר שייזונו מהן הבנים והבנות כאחד, עד שיבגורו הבנות -- ואלו הן הנקראין נכסים מרובין. אבל אם אין בנכסים שהניח אלא פחות מזה -- מוציאין מהן מזונות לבנות עד שיבגורו, ונותנין השאר לבנים; ואם אין שם אלא כדי מזון הבנות בלבד -- הבנות ניזונות מהן עד שיבגורו או עד שיתארסו, והבנים ישאלו על הפתחים.

טז) [יח] במה דברים אמורים, בשהניח קרקע; אבל אם הניח מיטלטלין, הואיל ובתקנת הגאונים הוא שייזונו הבנות מן המיטלטלין, הרי הבנים והבנות ניזונות כאחד, מן הנכסים האלו המועטין -- שלא תיקנו להן במיטלטלין, אלא שיהיו כבנים. וכזה הורו הגאונים.

יז) [יט] הניח קרקע, והיו הנכסים מרובין, ונתמעטו אחר כן -- כבר זכו בהן יורשים; היו מועטין בשעת מיתה, ונתרבו אחר כן -- הבנים יורשין אותן. ואפילו לא נתרבו, אם קדמו הבנים, ומכרו נכסים מועטין -- מכרן קיים.

יח) [כ] היו הנכסים מרובין, ויש עליו חוב, או שהתנה עם אשתו שיזון את בתה -- אין החוב ולא מזונות בת אשתו ממעטין בנכסים; אלא יירשו הבנים הכול, וייתנו לבעל חוב חובו, ויזונו בת אשת אביהם עד זמן שפסק, ויזונו אחיותיהם עד שיבגורו או עד שיתארסו מתחת ידיהם.

יט) [כא] הניח אלמנה, ובת ממנה או מאישה אחרת, ואין בנכסים כדי שייזונו שתיהן -- האלמנה ניזונת, והבת תשאל על הפתחים. וכן אני אומר, שמזונות הבת קודמין לירושת הבן כתובת אימו שמתה בחיי אביו, ואף על פי ששניהם מתנאי כתובה; קל וחומר הדברים, ומה אם נדחית ירושה של תורה, מפני מזונות הבת, לא תדחה ירושת הכתובה שהיא תנאי בית דין, מפני מזונות הבת.

כ) [כב] מי שמת והניח בנות גדולות וקטנות, ולא הניח בן -- אין אומרין ייזונו הקטנות עד שיבגורו ויחלקו שאר הנכסים בשווה, אלא כולן חולקות בשווה.