zirkind.org

Holidays   Shabbat   Chabad-houses   Chassidism   Subscribe   Calendar   Links

הלכות נדרים פרק י

א) הנודר או הנשבע שאיני טועם היום, אינו אסור אלא עד שתחשך; שאיני טועם יום אחד, אסור מעת לעת משעת נדרו. לפיכך הנודר שאיני טועם היום -- אף על פי שהוא מותר משתחשך, לא יאכל משתחשך עד שיישאל לחכם: גזירה -- שמא יישבע פעם אחרת יום אחד ויאכל משתחשך, שהרי אין כל העם יודעין הפרש שבין זה לזה.

ב) נדר שאיני טועם יום -- הרי זה ספק, ואסור מעת לעת כאומר יום אחד; ואם אכל אחר שחשיכה, אינו לוקה. שאיני טועם שבת זו -- הרי זה אסור בשאר ימי השבת וביום השבת, והרי הוא מותר מאחד בשבת; שאיני טועם שבת אחת -- הרי זה אסור שבעה ימים, מעת לעת. אמר שבת סתם, ולא פירש לא אחת ולא זו -- הרי זה ספק, ואסור שבעה ימים מעת לעת; ואם אכל אחר השבת, אינו לוקה כמו שביארנו.

ג) שאיני שותה חודש זה -- אסור בשאר ימי החודש; אבל ביום ראש חודש יהיה מותר, אף על פי שהיה חודש חסר. שאיני טועם חודש אחד -- אסור שלושים יום גמורים, מעת לעת. נדר חודש סתם -- אסור שלושים יום מעת לעת, מספק.

ד) שאיני אוכל בשר שנה זו -- אפילו לא נשאר מן השנה אלא יום אחד, אין אסור אלא אותו היום; וביום ראש השנה, מותר. וראש השנה לנדרים, הוא ראש חודש תשרי. שאיני אוכל שנה אחת -- הרי זה אסור שנה תמימה מיום ליום; ואם נתעברה השנה, אסור בה ובעיבורה. שאיני אוכל שנה -- הרי זה אסור מיום ליום, מספק כמו שביארנו.

ה) שאיני שותה יין שבוע זה -- אסור בשאר שני השבוע, ובשנת השמיטה; ואינו מותר אלא מראש השנה של מוצאי שביעית. שאיני שותה יין שבוע אחד -- אסור שבע שנים גמורות מיום ליום. אמר יובל זה -- אסור בשאר שני היובל, ובשנת חמישים עצמה.

ו) שאיני שותה יין עד ראש חודש אדר -- אם הייתה שנה מעוברת ולא ידע שהיא מעוברת כשנדר, אינו אסור אלא עד ראש חודש אדר ראשון; ואם נדר עד סוף אדר -- הרי זה אסור עד סוף אדר שני. ואם ידע שהשנה מעוברת ונדר עד ראש אדר, אסור עד ראש חודש אדר שני.

ז) האוסר עצמו בדבר עד הפסח, בין שאמר עד לפני הפסח, בין שאמר עד הפסח -- אינו אסור אלא עד שיגיע בלבד; ואם אמר עד שיהיה הפסח, הרי אסור עד שייצא הפסח. אמר עד הקציר, או עד הבציר, או שאמר עד שיהיה הקציר או הבציר -- אינו אסור אלא עד שיגיע.

ח) זה הכלל, כל שזמנו קבוע ונדר עדיו, אינו אסור אלא עד שיגיע; ואם נדר עד שיהיה, הרי זה אסור עד שייצא. וכל שאין לו זמן קבוע, כגון זמן הקציר והבציר, בין שנדר עדיו, בין שנדר עד שיהיה -- אינו אסור אלא עד שיגיע.

ט) האוסר עצמו בדבר עד הקיץ -- הרי זה אסור עד שיתחילו אנשי המקום שנדר בו להכניס כלכלות תאנים; עד הקציר -- עד שיתחילו העם לקצור קציר חיטים, אבל לא קציר שעורים.

י) פירש ואמר עד שיעבור הקיץ -- הרי זה אסור עד שיכפלו העם רוב המחצלאות שבמוקצה שמייבשין עליהן תאנים וענבים לעשותן גרוגרות וצימוקים: הכול לפי מקום נדרו של נודר.

יא) [י] כיצד, הרי שנדר בבקעה ואסר עצמו בדבר עד הקיץ, ועלה להר -- אינו מסתכל בקיץ של מקום שהוא בו עתה, אם הגיע אם לא הגיע, אלא בקיץ של מקום שנדר בו, ועליו הוא סומך. וכן כל כיוצא בזה.

יב) [יא] האוסר עצמו בדבר עד הגשם -- הרי זה אסור עד זמן הגשמים, שהוא בארץ ישראל ראש חודש כסליו. הגיע זמן הגשמים, הרי זה מותר, בין ירדו גשמים, בין לא ירדו; ואם ירדו גשמים משבעה עשר במרחשוון, הרי זה מותר. ואם אמר עד הגשמים -- הרי זה אסור עד שיירדו הגשמים: והוא שיירדו מזמן רביעה שנייה, שהוא בארץ ישראל ומקומות הסמוכין לה משלושה ועשרים במרחשוון ואילך. ואם פירש ואמר, עד שיפסקו הגשמים -- הרי זה אסור עד שיעבור הפסח, בארץ ישראל ובמקומות שהן כמותה.

יג) [יב] מי שהדיר את אשתו במרחשוון ואמר לה, שאין את נהנית לי מכאן ועד הפסח, אם תלכי לבית אביך מהיום ועד סכות -- הרי זו אסורה ליהנות לו מיד: גזירה, שמא תלך. ואם הלכה לפני הפסח, והרי הוא מהנה אותה לפני הפסח -- הרי זה לוקה. עבר הפסח, אף על פי שהלך התנאי, הרי זה אסור לנהוג חולין בנדרו ולהניחה שתלך ותיהנה; אלא נוהג בה איסור עד החג, כמו שנדר -- ואף על פי שתלה הנדר באיסור זמן שעבר. וכן כל כיוצא בזה. ואם הלכה אחר הפסח, אינה אסורה מליהנות לו.

יד) [יג] אמר לה שאין את נהנית לי עד החג, אם תלכי לבית אביך עד הפסח -- אסורה ליהנות מיד. ואם הלכה לפני הפסח, ונמצא מהנה אותה -- הרי זה לוקה; ואסורה בהניתו עד החג, ומותרת לילך לבית אביה משהגיע הפסח.

---

הלכות נדרים פרק יא

א) קטן בן שתים עשרה שנה ויום אחד, וקטנה בת אחת עשרה שנה ויום אחד, שנשבעו או נדרו, בין נדרי איסר בין נדרי הקדש -- בודקין אותן ושואלין אותן: אם ידעו לשם מי נדרו, ולשם מי הקדישו ונשבעו -- נדריהן קיימין והקדשן הקדש; ואם לא ידעו, אין דבריהם כלום. וצריכין בדיקה כל השנה כולה -- שהיא שנת שתים עשרה לקטנה, ושנת שלוש עשרה לקטן.

ב) כיצד, הרי שנדרו או הקדישו בתחילת שנה זו, ושאלו אותם ונמצאו יודעין, ונתקיים נדרם, ונדרו נדר אחר, אפילו בסוף שנה זו -- צריכין בדיקה, ואחר כך יתקיים; ואין אומרין הואיל ונמצאו יודעין בתחילת השנה, אין צריכין בדיקה -- אלא בודקין את כל השנה הזו כולה.

ג) קודם הזמן הזה, אף על פי שאמרו יודעין אנו לשם מי נדרנו, ולשם מי הקדשנו -- אין נדריהם נדרים, ואין הקדשם הקדש; ואחר הזמן הזה, שנמצא הבן בן שלוש עשרה שנה ויום אחד, והבת בת שתים עשרה שנה ויום אחד -- אף על פי שאמרו אין אנו יודעין לשם מי נדרנו, ולשם מי הקדשנו, דבריהם קיימין, והקדשם הקדש ונדריהם נדרים: אף על פי שלא הביאו שתי שערות. וזו היא עונת הנדרים האמורה בכל מקום. [ד] הואיל והגיעו לשני הגדולים, נדריהם קיימין -- אף על פי שלא הביאו סימנין, ועדיין לא נעשו גדולים לכל דבר; ודבר זה מדברי תורה -- שהמופלא הסמוך לאיש, הקדשו הקדש ונדריו נדרים.

ד) אף על פי שנדריהן קיימין, אם חיללו נדרם, או נשבעו והחליפו -- אינן לוקין, עד שיגדילו ויביאו שתי שערות. [ה] הקדישו, ובא הגדול ונהנה מן ההקדש שהקדישו -- לוקה: משום שנדריהם נדרים מן התורה, כמו שביארנו.

ה) [ו] במה דברים אמורים, שבת שתים עשרה שנה ויום אחד נדריה קיימין, בשלא הייתה ברשות האב, או ברשות הבעל; אבל אם הייתה ברשות האב, אפילו הגדילה והרי היא נערה -- אביה מפר כל נדריה וכל שבועות שתישבע ביום שומעו, שנאמר "כל נדריה ואסריה... כי הניא אביה אותה" (במדבר ל,ו).

ו) [ז] ועד מתיי אביה מפר, עד שתבגור. בגרה, אינו מפר לה; והרי כל נדריה ושבועותיה, כנדר אלמנה וגרושה, שנאמר בהן "כול אשר אסרה על נפשה, יקום עליה" (במדבר ל,י).

ז) [ח] ומאימתיי מפר הבעל נדרי אשתו ושבועותיה, משתיכנס לחופה; והוא מפר לעולם, עד שיגרשנה ויגיע הגט לידה. הייתה מגורשת מספק, לא יפר לה; נתן לה גט על תנאי או לאחר זמן, לא יפר בימים שבינתיים.

ח) וכן מי ששמעה שמת בעלה, ונישאת, והרי בעלה קיים, וכל כיוצא בה -- אין הבעל הראשון ולא האחרון מפרין נדריה; הייתה מחייבי לאוין, ואין צריך לומר מחייבי עשה, והפר נדריה -- הרי אלו מופרין.

ט) נערה מאורסה -- אין מפר נדריה אלא האב עם הבעל, כאחד; ואם הפר האחד לבדו, אינו מופר. הפר הבעל לבדו, ועברה על נדרה קודם שיפר האב -- אינה לוקה.

י) מת הארוס -- חזרה לרשות אביה, וכל שתידור האב מפר כשהיה קודם שתתארס; מת האב אחר שנתארסה, ונדרה אחר מותו -- אין הבעל מפר, שאין הבעל מפר נדרי אשתו עד שתיכנס לחופה.

יא) נערה ארוסה שנדרה, ושמע אביה ולא שמע ארוסה, ונתגרשה בו ביום, ונתארסה לאחר בו ביום, אפילו למאה -- אביה ובעלה האחרון מפרין נדריה שנדרה בפני ארוס ראשון: מפני שלא יצאת לרשות עצמה שעה אחת, שעדיין היא ברשות האב מפני שהיא נערה.

יב) אבל האישה הנשואה שנדרה, ולא הפר לה בעלה, וגירשה בו ביום, והחזירה בו ביום -- אינו יכול להפר: שהרי יצאת לרשות עצמה אחר שנדרה; אף על פי שנדרה ברשותו, והיא עתה ברשותו -- הואיל ויצאת לרשות עצמה בינתיים, נתקיימו נדריה.

יג) נערה מאורסה שנדרה, ולא שמע אביה ולא בעלה, ונתגרשה ונתארסה לאחרים, אפילו לאחר כמה ימים -- כשישמע האב והבעל האחרון, מפרין נדריה שנדרה בפני ארוס הראשון: הואיל ולא שמע אותם הארוס הראשון.

יד) נערה מאורסה שנדרה, ושמע אביה לבדו, והפר לה ומת הארוס קודם שישמע, ונתארסה בו ביום, אפילו למאה -- אביה וארוסה האחרון מפרין נדריה שנדרה בפני ארוס ראשון שמת קודם שישמע. [טו] שמע ארוס ראשון, והפר ומת, ואחר כך שמע האב, ונתארסה לאחר בו ביום -- אביה עם הארוס האחרון מפרין נדריה.

טו) [טז] שמע אביה ולא שמע הארוס, ומת בו ביום הארוס, או ששמע גם הארוס והפר או ששתק, ומת בו ביום -- נתרוקנה רשות לאב, והאב יכול להפר; שמע הארוס וקיים, ומת בו ביום, או ששמע ושתק, ומת ביום שלאחריו -- אין האב יכול להפר. [יז] גירשה הארוס, אחר ששמע -- הרי זה ספק: אם הגירושין כשתיקה, ויפר האב עם הבעל האחרון שיארס בו ביום; או הגירושין כמו שקיים ארוס ראשון, שכבר נתקיימו הנדרים.

טז) [יח] שמע האב והפר לה ומת האב, ואחר כך שמע הבעל -- אפילו שמע הבעל קודם שימות האב -- לא נתרוקנה רשות לבעל, ואינו יכול להפר לעולם אחר מות האב: שאין הארוס מפר אלא בשותפות.

יז) [יט] שמע ארוס והפר לה ומת, ואחר כך שמע האב, או ששמע האב והפר לה, ומת הבעל קודם שישמע -- אין האב לבדו יכול להפר נדרים אלו שנראו לארוס ראשון, אלא בשותפות ארוס האחרון, אם נתארסה בו ביום, כמו שביארנו.

יח) [כ] נדרה והפר לה אביה לבדו, ולא שמע הארוס עד שנכנסה לרשותו -- אינו יכול להפר: שאין הבעל מפר נדרי ארוסתו אחר שנישאת, אלא קודם שתיכנס לרשותו הוא שמפר בשותפות האב.

יט) לפיכך היה דרך תלמידי חכמים -- עד שלא תצא בתו מרשותו, אומר לה, כל נדרים שנדרת בתוך ביתי, הרי הן מופרין. [כא] וכן הבעל -- עד שלא תיכנס לרשותו, אומר לה, כל נדרים שנדרת משאירסתיך עד שלא תיכנסי בתוך ביתי, הרי הן מופרין: שהבעל מפר נדרי אשתו, אף על פי שלא שמע אותם.

כ) [כב] הלך האב עם שלוחי הבעל, או שהלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל -- עדיין אביה ובעלה מפרין נדריה. מסר האב לשלוחי הבעל, או שמסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל -- אין האב יכול להפר, שהרי יצאת מרשותו; ולא הבעל יכול להפר, שאין הבעל מפר בקודמין, כמו שביארנו.

כא) [כג] שומרת יבם -- אפילו עשה בה יבמה מאמר, ואפילו ייבם אחד ליבמה אחת -- אינו מפר נדרי יבמתו, עד שיבוא עליה. [כד] הייתה יבמתו נערה מאורסה לאחיו, ואביה קיים -- אין היבם ואביה מפרים נדריה כאחת, אלא האב לבדו הוא שמפר כל שתידור; ואפילו עשה בה היבם מאמר, אינה כנערה מאורסה -- שאין המאמר קונה ביבמה קניין גמור, כמו שביארנו.

כב) [כה] נערה שהשיאה אביה, ונתאלמנה או נתגרשה מן הנישואין -- הרי זו כיתומה בחיי האב; ואין האב מפר נדריה, ואף על פי שעדיין היא נערה.

כג) [כו] נערה מאורסה שנדרה, ולא שמעו נדרה אביה ובעלה עד שבגרה, או עד שנעשת יתומה בחיי האב -- הרי נדריה קיימין; ואין הבעל יכול להפר -- שהרי יצאת מרשות אביה שהוא מפר עימו בשותפות, ועדיין לא נכנסה לרשות הבעל.

---

הלכות נדרים פרק יב

א) כל הנדרים והשבועות, האב מפר ביום שומעו, שנאמר "כל נדריה ואסריה" (במדבר ל,ו); אבל הבעל אינו מפר אלא כל נדרים ושבועות שיש בהן עינוי נפש, או שהן בדברים שבינו לבינה, כגון שנשבעה או נדרה שלא תכחול, או שלא תתקשט -- שנאמר "בין איש לאשתו" (במדבר ל,יז). [ב] ומה בין נדרים שיש בהם עינוי נפש, לדברים שבינו לבינה -- שהנדרים שיש בהם עינוי נפש, מפר לעצמו ולאחרים; ושבינו לבינה לעצמו מפר, לאחרים אינו מפר.

ב) [ג] כיצד, נדרה שלא תאכל בשר, מפר לה ותהיה מותרת לאכול עם כל אדם לעולם. אסרה עליה תשמיש כל איש שבעולם, יפר חלקו ותהיה משמשתו; וכשימות או יגרשנה, הרי היא אסורה בתשמיש כל אדם. וכן כל כיוצא בזה.

ג) [ד] אחד עינוי גדול, ואחד עינוי קטן, ואחד עינוי שהוא לזמן מרובה, או לפי שעה -- הכול, מפר הבעל. [ה] כיצד, נדרה או נשבעה שלא תרחוץ היום, או שלא תשתה יין היום, או שלא תאכל דבש היום, וכן אם נדרה שלא תכחול היום, או שלא תלבוש רקמה היום -- מפר. וכן כל כיוצא בזה.

ד) אפילו נדרה ממאכל רע, או ממין שלא טעמה אותו מימיה -- הרי זה יפר. [ו] נדרה משתי כיכרות, באחת יש לה עינוי, ובאחת אין לה עינוי -- מפר לזו שמתענה בה, ואינו מפר לזו שאין לה עינוי.

ה) [ז] נדרה שלא תאכל תאנים של מדינה זו, יפר משום דברים שבינו לבינה -- שעסק גדול הוא לו להיטפל ולהביא לה ממדינה אחרת. לפיכך אם מת או גירשה, או שהביא לה איש אחר מפירות אותה מדינה -- הרי אלו אסורין עליה: שאינו מפר לאחרים, בדברים שבינו לבינה.

ו) [ח] וכן אם נדרה שלא ליהנות לברייות -- אף על פי שאין הבעל בכלל, יש לו להפר משום דברים שבינו לבינה: שלא יהיה זקוק להאכילה משלו בלבד. וכן אם אסרה הניתה על אומה כולה, כגון כל היהודיים, או כל הישמעאליים -- הרי זה יפר.

ז) [ט] האישה שאמרה לבעלה, הנאת תשמישי אסורה עליך -- אינו צריך להפר: הא למה זה דומה, לאוסר פירות חברו על בעל הפירות. וכן הוא שאמר לה, הנאת תשמישי אסורה עלייך -- לא אמר כלום: מפני שהוא משועבד לה בשאר כסות ועונה, כמו שביארנו בהלכות אישות.

ח) אבל אם אמרה לו, הנאת תשמישך אסורה עליי -- צריך להפר; ואם לא הפר, הרי זה אסור לשמשה -- שאין מאכילין את האדם דבר האסור לו.

ט) [י] אמרה ייקדשו ידיי לעושיהן, או שנדרה שלא ייהנה במעשה ידיה -- אינו נאסר במעשה ידיה, מפני שידיה משועבדין לו: אף על פי שאמרו השיחרור והחמץ וההקדש מפקיעין השיעבוד, חכמים עשו חיזוק לשיעבוד הבעל -- שאינה יכולה להפקיעו -- מפני שהוא מדבריהם. אבל צריך הוא להפר, שמא יגרשנה ותהיה אסורה לחזור לו.

י) [יא] נשבעה או נדרה שלא ייהנה בה לא אבי בעלה, ולא אחיו ושאר קרוביו -- אינו יכול להפר; וכן אם נדרה שלא אתן מים לפני בהמתך, ותבן לפני בקרך, וכיוצא בדברים אלו שאין בהן עינוי, ואינן מדברים שבינו לבינה, ואינן ממלאכות שהיא חייבת בהן -- הרי זה אינו יכול להפר.

יא) [יב] יש לבעל ולאב להפר נדרים שעדיין לא חלו, ולא נאסרה בהן. כיצד, כגון שאמרה היין אסור עליי אם אלך למקום פלוני -- הרי זה מפר אף על פי שעדיין לא הלכה, ולא נאסרה. וכן כל כיוצא בזה.

יב) [יג] האב או הבעל שאינן שומעין, אינן מפרין -- אף על פי שהבעל מפר נדרים שלא שמען: הראוי לשמוע, אין השמיעה מעכבת בו. [יד] השוטה אינו מפר, בין אב בין בעל. הקטן, אין לו אישות; לפיכך אינו מפר. והבעל מפר נדרי שתי נשיו, כאחת; וכן האב מפר נדרי שתי בנותיו, כאחת.

יג) [טו] הפרת נדרים כל היום, ואינה מעת לעת. כיצד, נדרה בתחילת ליל שני, הרי מפר אותו הלילה וכל יום שני; נדרה ביום שני בתחילת היום, מפר כל אותו היום. נדרה בסוף היום עם חשיכה -- אם הפר לה עד שלא תחשך, מופר; ואם לא הפר לה עד שחשיכה, אינו יכול להפר.

יד) [טז] ומה הוא זה שכתוב בתורה "מיום אל יום" (במדבר ל,טו) -- ללמד שמפר בלילה, אם נדרה בלילה, וכן מפר כל היום, כמו שביארנו.

טו) נדרה ושהת כמה ימים, ואחר כך שמע האב או הבעל -- הרי זה מפר ביום שומעו, וכאילו נדרה בעת ששמע, שנאמר "ביום שומעו" (במדבר ל,ו; במדבר ל,יג), לא ביום נדרה בלבד.

טז) [יז] נערה מאורסה שנדרה, ושמע אביה והפר לה, ולאחר ימים שמע הארוס, והפר ביום שומעו -- אין זה מופר, שנאמר "ואם הניא אביה אותה ביום שומעו... ואם היו תהיה לאיש, ונדריה עליה... ושמע אישה ביום שומעו..." (במדבר ל,ו-ח): הא למדת שאחר שהפר האב ושמע הארוס, הרי זה מפר ביום שמוע האב. והוא הדין אם שמע ארוס והפר, ואחר כמה ימים שמע האב והפר ביום שומעו -- שאינו מופר.

יז) ומניין שבנערה מאורסה הכתוב מדבר, שהרי הוא אומר למטה "ואם בית אישה, נדרה... ושמע אישה והחריש לה..." (במדבר ל,יא-יב), מכלל שאישה האמור למעלה ארוס, כמו שביארנו.

יח) שמע האב או הבעל, ושתק כדי לצערה -- אף על פי שלא היה בליבו לקיים נדרה -- הואיל ועבר היום ולא הפר ולא ביטל, נתקיימו נדריה.

יט) נדרה והפר לה האב או הבעל, והיא לא ידעה שהפר, ועברה על נדרה או על שבועתה בזדון -- הרי זו פטורה, ואף על פי שנתכוונה לאיסור: הואיל ונעשה ההיתר, פטורה; ועל זה נאמר "וה' יסלח לה, כי הניא אביה אותה" (במדבר ל,ו). ומכין אותה מכת מרדות, מפני שנתכוונה לאיסור.

כ) [יט] נדרה ועברה על נדרה, קודם שיפר לה אביה או בעלה -- אף על פי ששמע בו ביום והפר לה, הרי זו חייבת על דבר שעברה בו: אם מלקות, מלקות; ואם קרבן, קרבן.

כא) [כ] שמע נדרה, ושתק מפני שלא היה יודע שיש לאב או לבעל להפר, או שידע שיש להן להפר, אבל לא ידע שנדר זה צריך הפרה, ולאחר זמן ידע -- הרי זה יפר; ושעת ידיעתו -- כאילו היא שעת הנדר או שעת שמיעתו, ויפר כל היום.

כב) [כא] נדרה אשתו, וסבור שהיא בתו והפר לה על דעת שהיא בתו, וכן אם נדרה בנזיר, וסבור שנדרה בקרבן והפר לה על דעת שנדרה קרבן, אסרה עצמה בתאנים, וסבור בענבים והפר לה על דעת שנדרה לאסור בענבים -- צריך לחזור ולהפר כשיידע הנדר והנודרת, לשם הנודרת הזאת ולשם הנדר הזה: שנאמר "לא הניא אותה" (במדבר ל,יב), לנודרת עצמה; ואמר "ושמע אביה את נדרה" (במדבר ל,ה), עד שיידע איזה נדר נדרה. ויש לו להפר אותו, כל יום הידיעה.