zirkind.org

Holidays   Shabbat   Chabad-houses   Chassidism   Subscribe   Calendar   Links

הלכות נדרים פרק יג

א) מפר אדם או מקיים דברי אשתו או בתו בכל לשון, ואף על פי שאינה מכרת -- שאין האישה צריכה לשמוע ההפרה או הקיום. [ב] וכיצד מפר -- אומר, מופר, או בטיל, או אין נדר זה כלום, וכיוצא בדברים שעניינם עקירת הנדר מעיקרו: בין בפניה בין שלא בפניה.

ב) אבל אם אמר לה, אי אפשי שתידורי, או אין כאן נדר -- הרי זה לא הפר; וכן האומר לאשתו או לבתו, מחול ליך, או מותר ליך, או שרוי ליך, וכל כיוצא בעניין זה -- לא אמר כלום: שאין האב והבעל מתיר כמו החכם, אלא עוקר הנדר מתחילתו ומפרו.

ג) וכיצד מקיים -- כגון שיאמר לה, קיים ליכי, או יפה נדרת, או אין כמותך, או אילו לא נדרת הייתי מדירך, וכל כיוצא בדברים שמשמען שרצה בנדר זה.

ד) המבטל נדרי אשתו או בתו -- אינו צריך לומר כלום, ונתבטלו כל הנדרים. [ה] ומה הוא הביטול, שיכוף אותה לעשות דבר שאסרה אותו. אבל ההפרה, אינו כופה אותה אלא מפר לה ומניחה, אם רצת עושה, ואם רצת אינה עושה.

ה) [ו] כיצד, נדרה או נשבעה שלא תאכל או שלא תשתה, ואמר לה, מופר ליך -- הרי זה הפר, ומותרת לאכול ולשתות; נטל ונתן לה, ואמר לה, טלי ואכלי טלי ושתי -- הרי זו אוכלת ושותה, והנדר בטיל מאליו.

ו) [ז] המפר נדרי בתו או אשתו, צריך להוציא בשפתיו; ואם הפר בליבו, אינו מופר. אבל המבטל, אינו צריך להוציא בשפתיו; אלא מבטל בליבו בלבד, וכופה אותה לעשות -- בין עשת בין לא עשת, בטיל הנדר.

ז) [ח] מפרין נדרים בשבת, בין לצורך השבת בין שלא לצורך השבת; ולא יאמר לה בשבת, מופר ליך, כדרך שאומר בחול -- אלא מבטל בליבו, ואומר לה, טלי אכלי טלי ושתי, וכיוצא בזה.

ח) [ט] האומר לאשתו או לבתו, כל הנדרים שתידורי מכאן ועד שאבוא ממקום פלוני, הרי הן קיימין, או הרי הן מופרין -- לא אמר כלום. עשה שליח להפר לה, או להקים לה -- אינו כלום, שנאמר "אישה יקימנו, ואישה יפרנו" (במדבר ל,יד); וכן האב -- בעצמו, ולא בשלוחו.

ט) [י] אסרה עצמה בתאנים וענבים, בין בנדר בין בשבועה, בין שאסרה עצמה בכל המין, בין שאמרה תאנים וענבים אלו, וקיים לתאנים והפר לענבים, או שקיים לענבים והפר לתאנים -- מה שקיים קיים, ומה שהפר מופר; וכן כל כיוצא בזה. ואין אומרין בהפרה, נדר שהופר מקצתו הופר כולו, כדרך שאומרין בהתרה.

י) [יא] מי שנדרה אשתו, ושמע והתפיס עצמו בנדרה -- אינו יכול להפר, שהרי קיים לה; נדר הוא, והתפיסה עצמה בנדרו -- מפר את שלה, ושלו קיים. [יב] כיצד, שמע אשתו או בתו אומרת, הריני נזירה, ואמר ואני -- אינו יכול להפר, ושניהם נזירים; אמר הוא, הריני נזיר, ושמעה היא, ואמרה ואני -- מפר לה, ושלו קיים. וכן כל כיוצא בזה.

יא) [יג] נדר לעצמו, והדירה כמותו, וגמר בליבו להדירה, ואמרה אמן -- הרי זה אינו יכול להפר; ואם נדר והדירה דרך שאילה, לידע מה בליבה, כמי שאומר לה, התרצי בנדר זה להיות כמותי או לא, ואמרה אמן -- הרי זה מפר לה.

יב) [יד] כיצד, אמר לה הריני נזיר, ואת, כלומר ואת נזירה כמותי, ואמרה אמן -- אינו יכול להפר לה; אמר לה הריני נזיר, ומה תאמרי האת נזירה כמותי, ואמרה אמן -- הרי זה יפר. ואם הפר לה, שלו בטיל -- שזה כמי שתלה נדרו בנדרה. אמרה לו הריני נזירה, ואתה, ואמר אמן -- אינו יכול להפר. וכן כל כיוצא בזה.

יג) [טו] האישה שנדרה, ושמע אחר והתפיס עצמו בנדרה ואמר ואני, ושמע אביה או בעלה והפר לה -- שלה מופר; וזה שהתפיס עצמו, חייב.

יד) [טז] האישה שאין לה בעל ואינה ברשות אב, ואמרה הרי הבשר אסור עליי לאחר שלושים יום, ונישאת בתוך שלושים יום -- אף על פי שבשעה שחל הנדר הרי היא ברשות הבעל, אינו יכול להפר: שבשעת הנדר לא הייתה ברשותו, ועל זה נאמר "ונדר אלמנה, וגרושה..." (במדבר ל,י) -- ואפילו הייתה מאורסת לו בשעת הנדר, שאין הבעל מפר בקודמין, כמו שביארנו.

טו) [יז] נדרה תחת בעלה שיהיה הבשר אסור עליה לאחר שלושים יום, או שתהיה נזירה לאחר שלושים יום, והפר לה בעלה, ומת או גירשה בתוך שלושים יום -- אף על פי שבשעה שהיה לנדר לחול, הרי היא גרושה או אלמנה -- הרי זו מותרת, שכבר הפר לה נדר זה.

טז) [יח] אלמנה וגרושה שאמרה, הריני אסורה ביין כשאינשא, ונישאת -- אין הבעל יכול להפר; אמרה והיא תחת בעלה, הריני אסורה בבשר כשאתגרש -- הרי הבעל מפר, וכשתתגרש תהיה מותרת.

יז) [יט] המקיים בליבו, הרי זה קיים. והמפר בליבו, אינו מופר, כמו שביארנו; לפיכך אם הפר בליבו, הרי זה יכול לחזור ולקיים. ואם קיים בליבו, אינו יכול לחזור ולהפר -- אלא אם חזר בתוך כדי דיבור: שלא יהא כוח דברים שבליבו, גדול מכוח מוציא בשפתיו.

יח) [כ] המקיים נדרי בתו או אשתו, וניחם -- הרי זה נשאל לחכם ומתיר לו הקמתו, וחוזר ומפר לה בו ביום; אבל אם הפר לה, וניחם -- אינו יכול להישאל לחכם, כדי שיחזור ויקיים.

יט) [כא] נערה מאורסה שנדרה, וקיים לה אביה לבדו או בעלה לבדו, והפר לה האחר -- אף על פי שנשאל לחכם והתיר לו הקמתו, אינו חוזר ומפר לה עם האחר שכבר הפר לה: שאין להם להפר אלא שניהם כאחד.

כ) [כב] אמר לבתו או לאשתו, קיים ליך קיים ליך, ונשאל על הקמה הראשונה -- הרי השנייה חלה עליו. אמר לה קיים ליך ומופר ליך, ולא תחול הקמה אלא אם כן חלה הפרה -- הרי זה מופר: שאין ההקמה מועיל אחר ההפרה. אמר לה קיים ומופר, בבת אחת -- הרי זה קיים.

כא) אמר לה קיים ליך היום, הרי זה קיים לעולם; אמר לה מופר ליך למחר, אינו מופר -- שהרי קיימו היום, ולמחר אינו יכול להפר. אמר לה קיים ליך שעה אחת, ועבר היום ולא הפר -- הרי זה קיים: ואין אומרין שזה כמי שאמר לה הרי מופר ליך לאחר שעה, שהרי לא הוציא הפרה מפיו.

כב) אמר לה קיים ליכי שעה אחת, וכשעברה השעה אמר לה מופר ליך -- הרי זה ספק, ולפיכך אסורה בנדרה; ואם עברה על נדרה, אינה לוקה.

כג) מי שנדר נדרים כדי לכונן דעותיו, ולתקן מעשיו -- הרי זה נאה ומשובח. כיצד, כגון מי שהיה זולל, ואסר עליו הבשר שנה או שתיים, או מי שהיה שוגה ביין, ואסר היין על עצמו זמן מרובה, או אסר השכרות לעולם; וכן מי שהיה רודף שלמונים ונבהל להון, ואסר על עצמו המתנות, או הנית אנשי מדינה זו; וכן מי שהיה מתגאה ביופייו, ונדר בנזיר; וכיוצא בנדרים אלו: כולן, דרך עבודה לה' הן; ובנדרים אלו וכיוצא בהן, אמרו חכמים -- סייג לפרישות, נדרים.

כד) ואף על פי שהן עבודה -- לא ירבה אדם בנדרי איסור, ולא ירגיל עצמו בהן; אלא יפרוש מדברים שראוי לפרוש מהן, בלא נדר. [כה] אמרו חכמים, כל הנודר כאילו בנה במה; ואם עבר ונדר -- מצוה להישאל על נדרו, כדי שלא יהא מכשול לפניו.

כה) במה דברים אמורים, בנדרי איסר; אבל נדרי הקדש, מצוה לקיימן ולא יישאל עליהן אלא מדוחק, שנאמר "נדריי, לה' אשלם" (תהילים קטז,יד).

---

הלכות נזירות

הלכות נזירות. יש בכללן עשר מצוות -- שתי מצוות עשה, ושמונה מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) שיגדל הנזיר פרע; (ב) שלא יגלח שיערו כל ימי נזרו; (ג) שלא ישתה הנזיר יין ולא תערובת יין, ואפילו חומץ שלהן; (ד) שלא יאכל ענבים לחים; (ה) שלא יאכל צימוקים; (ו) שלא יאכל חרצנים; (ז) שלא יאכל זוגין; (ח) שלא ייכנס לאוהל המת; (ט) שלא ייטמא למתים; (י) שיגלח על הקרבנות כשישלים נזירותו או כשייטמא. וביאור מצוות אלו בפרקים אלו.

---

הלכות נזירות פרק א

א) הנזירות -- היא נדר מכלל נדרי איסר, שנאמר "כי יפליא לנדור נזיר, להזיר לה'" (במדבר ו,ב). ומצות עשה שיגדל שיער ראשו, שנאמר "גדל פרע שיער ראשו" (במדבר ו,ה); ואם גילח בימי נזרו, עובר בלא תעשה, שנאמר "תער לא יעבור על ראשו" (שם). וכן אסור להיטמא למתים או לאכול דברים שאסרן הכתוב עליו מגפן היין, כל ימי נזרו.

ב) עבר וגילח, או ניטמא, או אכל מגפן היין -- הרי זה לוקה שתיים: אחת משום "לא יחל דברו" (במדבר ל,ג), שכולל כל הנדרים; ואחת משום דבר שעבר עליו, מדברים שאיסורן איסור מיוחד על הנזיר.

ג) נדר בנזיר, וקיים נדרו כמצותו -- הרי זה עשה שלוש מצוות עשה: האחת "ככל היוצא מפיו, יעשה" (במדבר ל,ג), והרי עשה; והשנייה "גדל פרע שיער ראשו" (במדבר ו,ה), והרי גידל; והשלישית תגלחתו עם הבאת קרבנותיו, שנאמר "וגילח הנזיר פתח אוהל מועד" (במדבר ו,יח).

ד) האומר לא איפטר מן העולם, עד שאהיה נזיר -- הרי זה נזיר מיד, שמא ימות עתה; ואם איחר נזירותו, הרי זה עובר ב"לא תאחר לשלמו" (דברים כג,כב); ואין לוקין על לאו זה.

ה) אין אומרין בנזירות, עד שיוציא בשפתיו דבר שמשמעו אצל כל העם כעניין שבליבו; אלא כיון שגמר בליבו, והוציא בשפתיו דברים שעניינם שיהיה נזיר -- אף על פי שהן עניינות רחוקות, ואף על פי שאין במשמען לשון נזירות -- הרי זה נזיר.

ו) כיצד, הרי שהיה נזיר עובר לפניו, ואמר אהיה -- הרי זה נזיר: הואיל ובליבו היה שיהיה כמו זה, ואף על פי שלא פירש ואמר אהיה כמו זה. וכן אם אחז בשיערו, ואמר אהא נאוה, או אהא מכלכל, או אהא מסלסל, או שאמר הריני מסלסל, או הריני מכלכל, או הרי עליי לשלח פרע -- הרי זה נזיר: והוא, שיגמור בליבו להזיר.

ז) אמר הרי עליי ציפורים -- אף על פי שהיה נזיר עובר לפניו, ואף על פי שהיה בליבו להזיר -- אינו נזיר, והרי זה כמי שלא הוציא בשפתיו כלום.

ח) כל כינויי נזירות, כנזירות. כיצד, מקומות העילגים שמשנין את הדיבור, ואמר שם הריני נזיק, נזיח, פזיח -- הרי זה נזיר.

ט) האומר הריני נזיר מן החרצנים בלבד, או מן הזוגין בלבד, או הריני נזיר מן התגלחת, או הריני נזיר מן הטומאה בלבד -- הרי זה נזיר גמור, וכל דקדוקי נזירות עליו: אף על פי שלא היה בליבו להזיר, אלא מדבר זה בלבד -- הואיל ודבר שנזר ממנו אסור על הנזיר, הרי זה נזיר גמור.

י) אבל האומר הריני נזיר מן הגרוגרות, או מן הדבילה, וכיוצא בהן -- הרי זה אסור בהן, ואינו נזיר.

יא) מזגו לו כוס של יין, ונתנו לו לשתות, ואמר הריני נזיר ממנו -- הרי זה נזיר גמור. ואם היה מר נפש, או כועס, או מתאבל, והיו מבקשין ממנו שישתה כדי לשכח עמלו, ואמר הריני נזיר ממנו -- הרי זה אסור באותו הכוס בלבד, ואינו נזיר: שלא נתכוון זה, אלא שלא ישתה כוס זה.

יב) וכן שיכור שנתנו לו כוס כדי לרוותו, ואמר הריני נזיר ממנו -- הרי זה אסור באותו הכוס בלבד, ואינו חייב בנזירות: שלא נתכוון זה, אלא שלא ישכרו אותו יותר מדיי. ואם הגיע לשכרותו של לוט -- אין דבריו כלום, ואינו חייב על כל עבירה שיעשה: שמשהגיע לשכרותו של לוט, אינו בן חיוב.

יג) האומר הריני נזיר על מנת שאהיה שותה יין, או מיטמא למתים, או מגלח שיערי -- הרי זה נזיר, ואסור בכולן: מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה; וכל המתנה על הכתוב בתורה, תנאו בטיל.

יד) נדר בנזיר, ואמר לא הייתי יודע שהנזיר אסור ביין, או בטומאה, או בתגלחת, ואילו הייתי יודע כן, לא הייתי נודר -- הרי זה נזיר, וחייב בכולן: שהרי הוא היה יודע שאסר עצמו באחד משלושה מינין; וכבר ביארנו שאפילו לא נדר אלא מאחד מהן, אסור בכולן.

טו) אמר יודע אני שהנזיר אסור בכל אלו, אבל היה בדעתי שמותר לי אני לשתות היין, מפני שאיני יכול לחיות בלא יין, או מפני שאני קובר את המתים -- הרי זה אינו נזיר: מפני שאלו בכלל נדרי שגגות, שאינן צריכין שאילה לחכם, כמו שביארנו.

טז) האומר הרי ידי נזירה, הרי רגלי נזירה -- לא אמר כלום; הרי ראשי נזיר, כבדי נזירה -- הרי זה נזיר: זה הכלל, כל אבר שאם יינטל מן החי, ימות -- אם אמר הרי הוא נזיר, הרי זה נזיר.

יז) האומר הריני נזיר, כשיהיה לי בן -- אם נולד לו בן זכר, הרי זה נזיר; אבל אם נולדה לו בת, או טומטום, או אנדרוגינוס -- אין זה נזיר. אמר הריני נזיר, כשיהיה לי ולד -- אפילו נולד לו בת, או טומטום, ואנדרוגינוס -- הרי זה נזיר. הפילה אשתו, אינו נזיר; חזרה ונתעברה וילדה, הרי זה נזיר.

---

הלכות נזירות פרק ב

א) הנודר בנזיר בשוגג או באונס, או שנדר לזרז חברו, או דרך הבאי -- הרי זה פטור, כשאר נדרים; ומי שנדר בנזיר, וניחם על נדרו -- הרי זה נשאל לחכם ומתיר לו נזירותו, כדרך שמתירין שאר הנדרים.

ב) מי שנדר בנזיר, והלך להביא קרבנותיו שנזר על דעת שיביאם במלאות ימי נזרו, מצאן שנגנבו, או נגנבה בהמה מהן -- אם עד שלא נגנבה הבהמה, נזר -- הרי זה נזיר; ואם אחר שנגנבה או שאבדה או שמתה, נזר -- אינו נזיר, שזה נזיר בטעות.

ג) המתפיס בנזירות -- הרי זה נזיר, כמו שביארנו בדין כל המתפיס בנדר. [ד] היה נזיר עובר לפניו, ואמר הריני כזה -- הרי זה נזיר. נדר חברו בנזיר, ואמר הוא פי כפיו מיין, או שאמר שיערי כשיערו מלהיגזז -- הרי זה נזיר; וכן אם שמע ואמר ואני בתוך כדי דיבור, ושמע שלישי בתוך כדי דיבור של שני ואמר ואני, ואפילו הן מאה -- כולן נזירים.

ד) [ה] האומר הריני נזיר כשיהיה לי בן, וחברו אמר ואני -- הרי חברו נזיר מיד. [ו] האומר לחברו הריני נזיר כשיהיה לך בן, ושמע חברו ואמר ואני -- אין זה נזיר: שלא נתכוון זה האחרון אלא לומר שאני אוהב שיהיה לך בן כמו זה, שהרי הוא בוש ממנו.

ה) [ז] האומר הריני נזיר כשיהיה לפלוני בן, ושמע חברו ואמר ואני -- הרי זה ספק: שמא לא נתכוון אלא להיות נזיר כמותו, או לומר שאני אוהב אותו כמותך; וספק נזירות, להקל.

ו) [ח] שניים שהיו מהלכין בדרך, וראו אחד בא כנגדן, ואמר אחד מן השניים, זה ההולך לקראתנו שמעון הוא, ואמר חברו ראובן הוא, ואמר זה הריני נזיר אם יהיה ראובן, ואמר האחר הריני נזיר אם יהיה שמעון -- הגיע אליהם והרי הוא ראובן, הרי זה נזיר; ואם היה שמעון, הרי חברו נזיר: כמו שנדרו. וכן כל כיוצא בזה.

ז) לא הגיע אליהם, אלא חזר לאחוריו ונעלם מעיניהם, ולא ידעו מי הוא -- אין אחד מהן נזיר. [ט] וכן האומר הריני נזיר אם היה בכרי זה מאה כור, והלך למודדו ומצאו שנגנב או שאבד -- אינו נזיר. וכן כל כיוצא בזה, שספק נזירות להקל.

ח) [י] היו מהלכין בדרך, וראו את הכוי מרחוק, ואמר אחד מהן הריני נזיר שזה חיה, ואמר אחר הריני נזיר שזה בהמה, ואמר אחר הריני נזיר שאין זה חיה, ואמר אחר הריני נזיר שאין זה בהמה, ואמר אחר הריני נזיר שאין זה לא חיה ולא בהמה, ואמר אחר הריני נזיר שזה בהמה וחיה -- הרי כולן נזירים: מפני שהכוי -- יש בו דרכים שווה בהן לחיה, ויש בו דרכים שווה בהן לבהמה, ויש בו דרכים שווה בהן לחיה ולבהמה, ויש בו דרכים שאינו שווה בהן לא לחיה ולא לבהמה.

ט) והוא הדין אם ראו אנדרוגינוס, ונחלקו בו אם הוא איש או אישה, ונדרו על דרך שנדרו אלו בכוי -- הרי כולן נזירים: שהאנדרוגינוס -- יש בו דרכים שווה בהן לאיש, ודרכים שווה בהן לאישה, ודרכים שאינו שווה בהן לא לאיש ולא לאישה, ודרכים שהוא שווה בהן לאיש ולאישה. [יא] וכל הדרכים האלו בענייני המצוה, ולא בטבעו ותולדתו.

י) כיצד, דמו טעון כיסוי כחיה, וחלבו אסור כבהמה; והרי הוא כלאיים עם הבהמה וכן עם החיה, כאילו אינה חיה ולא בהמה; וטעון שחיטה, כחיה וכבהמה. ויש בו דינין אחרים, וכל אחד מהן יתבאר במקומו.

יא) וכן אנדרוגינוס מיטמא בלובן כאנשים, ומיטמא באודם כנשים; ואינו נמכר בעבד עברי, לא כאנשים ולא כנשים; וההורגו נהרג עליו, כאנשים וכנשים. ויש בו דינין אחרים, וכל אחד מהן יתבאר במקומו.

יב) וכן אם ראו אנשים באו כנגדן, מהן פיקחין ומהן סומין, ואמר אחד הריני נזיר שאלו פיקחין, ואמר אחר הריני נזיר שאין אלו פיקחין, ואמר אחר הריני נזיר שאלו סומין, ואמר אחר הריני נזיר שאין אלו סומין, ואמר אחר הריני נזיר שאלו פיקחין וסומין, ואמר אחר הריני נזיר שאין אלו לא פיקחין ולא סומין -- הרי כולן נזירים. וכן כל כיוצא בזה.

יג) קטן שהגיע לעונת נדרים, ונדר בנזיר -- הרי זה נזיר, ומביא קרבנותיו: ואף על פי שעדיין לא הביא שתי שערות, כשאר הנודרים. והאיש מדיר את בנו קטן בנזיר, אף על פי שלא בא לעונת נדרים; ואין האישה מדרת את בנה בנזיר: ודבר זה הלכה מפי הקבלה הוא, ואינו נוהג בשאר נדרים.

יד) כיצד, האב שאמר לבנו הקטן, הרי אתה נזיר, או שאמר בני פלוני נזיר, או הרי זה נזיר, ושתק הבן -- הרי זה נזיר, וחייב האב לנהוג בו כל דקדוקי נזירות: ואם ניטמא, מביא קרבן טומאה; וכשישלים נזירותו, מביא קרבן טהרה, כשאר הנזירים הגדולים.

טו) לא רצה הבן, ומיחה בדבר זה, או שמיחו קרוביו, או שגילח שיערו, או שגילחוהו קרוביו -- שהרי נעשה מעשה שגילה דעתן, שלא רצה הוא או קרוביו בנזירות זו -- הרי זה אינו נזיר. ועד מתיי יש לו להדירו, עד שיגדיל וייעשה איש.

טז) הגויים -- אין להן נזירות, שנאמר "דבר אל בני ישראל" (במדבר ו,ב). [יז] נשים ועבדים, יש להם נזירות. והאב או הבעל מפר נזירות האישה, אם רצה, כשאר הנדרים. אבל העבד, יש לרבו לכוף אותו לשתות ולהיטמא למתים; ואם לא כפה אותו, נוהג נזירות.

יז) [יח] נדר העבד שאר נדרים שיש בהן עינוי נפש, או שמעכבין את המלאכה, או שהעריך -- אין רבו צריך לכופו: מפני שאין נפשו קנויה לו, לא יחול עליו נדר; למה הדבר דומה, לאוסר פירות אחרים עליהם. אבל אם אין שם עינוי, ולא דבר שמעכב מלאכה -- אינו יכול לכפותו.

יח) נדר עבדו בנזירות, ואמר לו מופר לך -- יצא לחירות, וחייב להשלים נזירותו: שהעבד כופין אותו, ואין מפרין לו; ואם הפר, יצא לחירות.

יט) עבד שנדר בנזירות וברח, או שהלך רבו -- הרי זה אסור לשתות יין, כדי שיצטער ויחזור לרשות רבו. נזר והשלים נזירותו, וגילח ולא ידע רבו, ואחר כך יצא לחירות -- הרי זה יצא ידי נדרו; אבל אם נדר, ולא גילח, ויצא לחירות -- לא יצא ידי נדרו. ניטמא, ואחר כך יצא לחירות -- מונה משעה שניטמא.

כ) נזירות נוהגת בפני הבית, ושלא בפני הבית; לפיכך מי שנדר בנזיר בזמן הזה, הרי זה נזיר לעולם -- שאין לנו בית כדי שיביא קרבנותיו במלאות ימי נזרו.

כא) אין הנזירות נוהגת, אלא בארץ ישראל; ומי שנדר בחוצה לארץ -- קונסין אותו ומחייבין אותו לעלות לארץ ישראל, ולהיות נזיר בארץ ישראל כמניין הימים שנדר.

כב) לפיכך מי שנדר בזמן הזה בחוצה לארץ -- כופין אותו לעלות לארץ ישראל, ולהיות נוהג שם נזירות עד שימות, או עד שייבנה המקדש ויביא קרבנותיו במלאות ימי נזרו. [כב] וכל זמן שהוא בחוצה לארץ, הרי זה אסור לשתות יין ולהיטמא למתים, ולגלח, וכל דקדוקי נזירות עליו -- ואף על פי שאין ימים אלו עולין לו; ואם עבר ושתה, או גילח, או נגע במת וכיוצא בנגיעה -- לוקה.