zirkind.org

Holidays   Shabbat   Chabad-houses   Chassidism   Subscribe   Calendar   Links

הלכות גירושין פרק ב

א) זה שנאמר בתורה "וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה" (דברים כד,א) -- אחד הכותב בידו, או שאמר לאחר לכתוב לו, ואחד הנותן בידו, או שאמר לאחר ליתן לה: לא נאמר "וכתב", אלא להודיע שאין מתגרשת אלא בכתב; "ונתן", שלא תיקח מעצמה.

ב) אמר לשניים, כתבו גט וחתמו ותנו לאשתי -- הרי אלו כותבין וחותמין ונותנין לה, והן הן שלוחיו והן הן עדיו; וכן אם אמר לסופר, כתוב לי גט לאשתי, ואמר לעדים לחתום -- כותבין וחותמין ונותנין לו, והוא מגרש בו בכל עת שירצה.

ג) וכותבין גט לאיש, אף על פי שאין אשתו עימו -- והוא שיהיו העדים והסופר שכתבו וחתמו בו, מכירין ויודעין שזה הוא פלוני ואשתו היא פלונית; ואם היו באותו מקום שניים ששמותיהן שווין, ושמות נשותיהן שווין -- אין מגרש אחד מהן, אלא במעמד חברו: שמא יכתוב גט ויוליכו לאשת חברו, ויגרשנה עליו. [ד] ובשעת הסכנה -- כותבין ונותנין, אף על פי שאין מכירין. והאישה נותנת שכר הסופר, בכל מקום.

ד) [ה] וצריך שיאמר הבעל עצמו לסופר, כתוב; ולעדים, חתומו. הרי שאמרו לו בית דין או שניים, נכתוב גט לאשתך, ואמר להם, כתובו -- אם כתבו הן עצמן וחתמו בו, הרי זה כשר; אבל אם אמרו הן לסופר וכתב, ולעדים וחתמו, אף על פי שחזרו ונתנוהו לבעל, וחזר ונתן גט זה לאשתו בפני עדים -- הרי זה גט בטיל, שהרי כתבו מי שלא אמר לו הבעל לכותבו.

ה) [ו] אמר לשניים או לשלושה, אמרו לסופר ויכתוב גט לאשתי, ואמרו לעדים ויחתומו, ואמרו לסופר וכתב, ולעדים וחתמו, או שאמר לשניים, אמרו לסופר ויכתוב גט לאשתי, ואתם חתומו -- הרי זה גט פסול; ומתיישבין בדבר זה הרבה, מפני שהוא קרוב להיות גט בטיל. [ז] ומה בין פסול לבטיל -- שכל מקום שנאמר בחיבור זה בגט שהוא בטיל, הוא בטיל מן התורה; וכל מקום שנאמר פסול, הוא פסול מדברי סופרים.

ו) [ח] הבעל שהביא גט בידו חתום, ואמר תנו גט זה לאשתי -- הרי אלו ייתנו לה; אמר לאחרים לכתוב גט ולחתום בו וליתנו לאשתו, וכתבו וחתמו ונתנו לה, ונמצא הגט בטיל או פסול -- הרי אלו כותבין אחר, ואפילו מאה, עד שיגיע לידה גט כשר.

ז) [ט] אמר להם הבעל, כתבו וחתמו ותנו לשליח להוליך לה, וכתבו וחתמו ונתנו לשליח, ונמצא הגט בטיל -- אין כותבין אחר, עד שיימלכו בבעל: שהרי לא עשה אותן שלוחין לגירושין, ושמא לא רצה אלא שיכתבו וייתנו לשליח בלבד; ולא יישאר להם בו מעשה אחר, והרי כתבו ונתנו. לפיכך לא יכתבו אחר; ואם כתבו גט אחר כשר, ונתנוהו לשליח, ונתנו לה -- הרי זו ספק מגורשת.

ח) [י] האומר לשניים או ליתר על שניים, כתבו גט ותנו לאשתי, גרשוה, שלחוה, שבקוה, תרכוה, כתבו איגרת ותנו לה -- הרי אלו יכתבו גט כשר, וייתנו לה.

ט) אמר להם, פטרוה, פרנסוה, עשו לה כדת, עשו לה כנימוס, עשו לה כראוי -- לא אמר כלום; ואם כתבו גט ונתנו לה, הרי זה בטיל.

י) [יא] אמר להם, הוציאוה, עזבוה, התירוה, הניחוה, הועילוה -- הרי זה ספק אם משמע מילות אלו גירושין, או דבר אחר. לפיכך אין כותבין לה; ואם כתבו גט ונתנו לה, הרי זו ספק מגורשת.

יא) [יב] האומר כתבו גט לאשתי, הרי אלו כותבין וחותמין ונותנין לבעל בידו, ואין נותנין לאשתו, עד שיאמר להם ליתן לה; ואם נתנו לה, אינו גט. במה דברים אמורים, בבריא; אבל המסוכן, והוא אדם שקפץ עליו החולי במהרה והכביד חולייו מיד, והיוצא בקולר, אפילו על עסקי ממון, והמפרש בים, והיוצא בשיירה, ואמר כתבו גט לאשתי -- הרי אלו יכתבו ויחתמו וייתנו לה, שהדבר ידוע שלא נתכוון זה אלא לכתוב וליתן לה.

יב) [יג] בריא שאמר, כתבו גט לאשתי, וכתבו ונתנו לה, והרג עצמו מיד, כגון שהשליך עצמו מן הגג, או הפיל עצמו לים -- הרי זה גט כשר; עלה לגג, ודחפתו הרוח, ומת -- אינו גט; ספק הפיל עצמו, ספק דחפתו הרוח -- הרי זה גט, עד שייוודע בודאי שהרוח דחפתו.

יג) וכן מי שהיה מושלך בבור ואמר, כל השומע קולי יכתוב גט לאשתי -- הרי אלו יכתבו וייתנו: והוא, שיידע אותו. ואף על פי שהעלוהו, ולא הכירוהו -- הרי זה כשר, שזה כשעת הסכנה הוא שכותבין ונותנין אף על פי שאין מכירין. וכן מי שנפלו בו מכות רעות שאי אפשר שיחיה מהן, אפילו נשחט בו רוב שני הסימנין, ורמז ואמר, כתבו גט לאשתי -- הרי אלו יכתבו וייתנו, שהרי עתה חי הוא, אף על פי שסופו למות.

יד) מי שהייתה רוח רעה מבעתת אותו, ואמר כשהתחיל בו החולי, כתבו גט לאשתי -- לא אמר כלום, מפני שאין דעתו נכונה ומיושבת. וכן השיכור שהגיע לשכרותו של לוט; ואם לא הגיע, הרי זה ספק.

טו) אמר כשהוא בריא, כתבו גט ותנו לאשתי, ואחר כך נבעת -- ממתינין עד שיבריא, וכותבין ונותנין לה, ואין צריך לחזור ולהימלך בו, אחר שהבריא; ואם כתבו ונתנו קודם שיבריא, הרי זה פסול.

טז) מי שנשתתק והרי דעתו נכונה, אמרו לו נכתוב גט לאשתך, והרכין בראשו -- בודקין אותו שלושה פעמים בסירוגין; אם אמר על לאו לאו, ועל הן הן -- הרי אלו יכתבו וייתנו: וצריכין לבודקו יפה יפה, שמא נטרפה דעתו. וכן אם כתב בידו, כתבו ותנו גט לאשתי -- הרי אלו כותבין ונותנין לה, אם הייתה דעתו מיושבת עליו, שאין דין מי שנשתתק, כדין החירש.

יז) מי שנשא כשהוא פיקח, ונתחרש, ואין צריך לומר, נשתטה -- אינו מוציא לעולם, עד שיבריא; ואין סומכין על רמיזת החירש, ולא על כתבו, אף על פי שדעתו נכונה ומיושבת. אבל אם נשא כשהוא חירש, מגרש ברמיזה -- שאין קידושיו קידושין מן התורה, כמו שביארנו, וכשם שכונס ברמיזה, כך מוציא ברמיזה.

יח) המקדש קטנה על ידי אביה, וגירשה כשהיא קטנה -- אביה מקבל גיטה; ומשיגיע גט ליד האב, נתגרשה. גירשה כשהיא נערה, אם הגיע הגט לידה, או ליד אביה -- נתגרשה. ואין נערה מאורסה עושה שליח לקבל גיטה מיד בעלה, בחיי אביה; אבל האב עושה שליח לקבל הגט לבתו המאורסת, בין קטנה בין נערה.

יט) קידשה אביה כשהיא קטנה, ומת -- אם מבחנת בין גיטה לדבר אחר, הרי זו מתגרשת משיגיע הגט לידה. ואם לאו, אינה מתגרשת עד שתבחין; ואם גירשה, אינה מגורשת.

כ) מי שהדין נותן שכופין אותו לגרש את אשתו, ולא רצה לגרש -- בית דין של ישראל בכל מקום ובכל זמן, מכין אותו עד שיאמר, רוצה אני; ויכתוב הגט, והוא גט כשר. וכן אם הכוהו גויים ואמרו לו, עשה מה שישראל אומרין לך, ולחצו אותו ישראל ביד הגויים, עד שיגרש -- הרי זה כשר; ואם הגויים מעצמן אנסוהו עד שכתב, הואיל והדין נותן שיכתוב -- הרי זה גט פסול.

כא) ולמה לא בטיל גט זה, שהרי הוא אנוס, בין ביד גויים, בין ביד ישראל -- שאין אומרין אנוס, אלא למי שנלחץ ונדחק לעשות דבר שאינו מחוייב מן התורה לעשותו, כגון מי שהוכה עד שמכר, או נתן; אבל מי שתקפו יצרו הרע לבטל מצוה, או לעשות עבירה, והוכה עד שעשה דבר שחייב לעשותו, או עד שנתרחק מדבר שאסור לעשותו -- אין זה אנוס ממנו, אלא הוא אנס עצמו בדעתו הרעה.

כב) לפיכך זה שאינו רוצה לגרש -- מאחר שהוא רוצה להיות מישראל, רוצה הוא לעשות כל המצוות ולהתרחק מן העבירות; ויצרו הוא שתקפו. וכיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר, רוצה אני -- כבר גירש לרצונו.

כג) לא היה הדין נותן שכופין אותו לגרש, וטעו בית דין של ישראל, או שהיו הדיוטות ואנסוהו עד שגירש -- הרי זה גט פסול, הואיל וישראל אנסוהו יגמור ויגרש.

כד) ואם הגויים אנסוהו לגרש שלא כדין, אינו גט; אף על פי שאמר בגויים, רוצה אני, ואמר לישראל, כתבו וחתמו -- הואיל ואין הדין מחייבו להוציא והגויים אנסוהו, אינו גט.