zirkind.org

Holidays   Shabbat   Chabad-houses   Chassidism   Subscribe   Calendar   Links

הלכות כלאיים פרק ו

א) הזורע ירק או תבואה בכרם, או המקיימו עד שהוסיף במאתיים -- הרי זה מקדש מן הגפנים שסביבותיו שש עשרה אמה לכל רוח, עגולות ולא מרובעות; ורואין כל העיגול שרוחבו שתיים ושלושים אמה, כאילו הוא כולו מלא ירק -- וכל גפן שתהיה בתוך כל עיגול זה, נתקדשה עם הירק, וכל שחוץ לעיגול, אינן מתקדשות.

ב) במה דברים אמורים, בשהיה בין שפת העיגול הזה ובין שורות הגפנים שחוצה לו יותר על ארבע אמות. אבל אם היה ביניהן ארבע אמות מצומצמות או פחות -- רואין את העיגול כאילו הגיע לשורה הסמוכה לו, וכאילו רוחב העיגול ארבעים אמה; ורואין כל גפן שתיפול בתוך עיגול זה של ארבעים אמה, הרי היא מתקדשת.

ג) במה דברים אמורים, בזורע או מקיים בתוך הכרם; אבל הזורע חוצה לכרם, וסמך לו -- הרי זה מקדש שתי שורות של גפנים הסמוכות לזרע, באורך כל הזרע ויתר ארבע אמות חוץ לזרע; ומתקדש מן הזרע רוחב ארבע אמות, באורך כל השורה של כרם. ואם זרע בצד גפן יחידית, אינו מקדש מן הזרע אלא שישה טפחים לכל רוח.

ד) ילדה פחות מטפח, אינה מקדשת את הזרעים. במה דברים אמורים, בשתיים כנגד שתיים ואחת יוצאת זנב; אבל אם היה כל הכרם כן, הרי זה מקדש.

ה) שתי גינות זו על גבי זו, התחתונה עשויה כרם -- זורע את העליונה, עד שהוא מגיע לאוויר עשרה טפחים קרוב לכרם: שאוויר עשרה טפחים סמוך לכרם או לגפן יחידית, אסור לזרוע בו זרעים. ואם הייתה העליונה עשויה כרם -- הרי זה זורע את התחתונה, עד שהוא מגיע למטה משלושה טפחים מעיקר הגפנים.

ו) מי שהייתה שדהו זרועה ירק או תבואה, ונמלך ליטע בה גפנים -- הופך את הזרעים במחרשה, ואחר כך נוטע; ולא ייטע ואחר כך יהפוך. הייתה נטועה גפנים, ונמלך לזורעה זרעים -- משרש את הגפנים, ואחר כך זורע את הזרעים; ואם רצה לקוץ את הגפנים עד שלא יישאר מהן אלא פחות מטפח סמוך לארץ -- הרי זה מותר לזרוע, ואחר כך יחזור וישרש את הנשאר בארץ מן הגפנים.

ז) המבריך את הגפן בארץ, אפילו הבריכה בתוך הדלעת שיבשה ונעשת כסילון, או בתוך סילון של חרס -- אם היה עפר על גבה שלושה טפחים או יתר -- הרי זה מותר לזרוע על גבה; ואם היה על גבה פחות מזה -- אסור לזרוע על גבה, ומותר לזרוע בצידה. [ח] הבריכה בסלע -- אף על פי שאין עפר על גבה אלא שלוש אצבעות, מותר להביא זרע עליה.

ח) במה דברים אמורים, בשאין עיקר הגפן נראה; אבל אם היה עיקרה נראה -- צריך להרחיק שישה טפחים לכל רוח, ואחר כך יזרע, כמו שמרחיק מכל גפן יחידית שלא הוברכה, כמו שיתבאר.

ט) המבריך שלוש גפנים, ועיקריהן נראין -- אם יש ביניהן מארבע אמות ועד שמונה -- הרי אלו מצטרפות לשאר גפנים העומדות, וכאילו לא הבריכן; ואם לאו, אינן מצטרפות. [י] היו פחות משלוש -- אין מצטרפות, אלא מרחיק מהן שישה טפחים לכל רוח וזורע.

י) [יא] כל הזורע תחת השריגים והעלין היוצאין מן הגפן -- הרי זה קידש, ואף על פי שהזרע רחוק מעיקר הגפן כמה אמות. [יב] הדלה את הגפן על מקצת אפיפירות -- לא יזרע תחת מותר האפיפירות, ואף על פי שאין עליהן לא שריגים ולא עלין; ואם זרע -- הואיל ואין הזרע תחת סיכוך הגפן, הרי זה מותר.

יא) וכן אם הדלה הגפן על מקצת בדי אילן שאינו עושה פרי, כגון הארז והברוש. אבל אם הדלה על מקצת אילן מאכל -- הרי זה מותר לזרוע תחת מותר בדי האילן שלא נמשכו עליהן שריגי הגפן, שאין אדם מבטל אילן מאכל ועושה אותו אפיפירות לגפן; ואם נמשכו השריגים אחר שזרע, וסיככו על הזרע -- הרי זה מחזירן למקום אחר.

יב) [יג] הזורע תחת מותר האפיפירות או תחת מותר אילן שאינו עושה פירות, ונמשכו שריגי הגפן וסיככו על הזרע -- הרי זה אסור לקיימו, או להחזיר השריגים; אלא כיצד עושה, עוקר הזרע.

יג) [יד] קנים היוצאין מן העריס, חס עליהן לפוסקן כדי שלא ישחית האפיפירות -- הרי זה מותר לזרוע תחתיהן; ואם עשאן כדי שיהלכו עליהן השריגים והעלין היוצאין, הרי זה אסור לזרוע תחתיהן.

יד) [טו] פרח היוצא מן העריס, או מן הדלית -- רואין כאילו משקולת תלויה בו עד הארץ, ואסור לזרוע תחתיו; וכן המותח זמורה מאילן לאילן, אסור לזרוע תחתיה. [טז] קשר חבל או גמי בזמורה, וקשר הראש האחר באילן -- הרי זה מותר לזרוע תחת החבל; ואם מתח חבל זה כדי שיהלכו עליו השריגים והעלים -- הרי הוא כאפיפירות, ואסור לו לזרוע תחתיו.

---

הלכות כלאיים פרק ז

א) הבא לזרוע בצד הכרם -- מרחיק ממנו ארבע אמות מעיקרי הגפנים, וזורע; ואם גפן יחידית היא -- מרחיק ממנה שישה טפחים, וזורע. הייתה שורה אחת של גפנים זו בצד זו, אפילו הן מאה -- אין זה כרם, אלא כגפן יחידית; ומרחיק מן השורה שישה טפחים, וזורע. היו שתי שורות, הרי אלו כרם; וצריך להרחיק ארבע אמות מכל צד, ואחר כך יזרע: [ב] וכמה יהיה בכל שורה, שלוש גפנים או יותר.

ב) במה דברים אמורים, בשהיה בין כל גפן וגפן מארבע אמות ועד שמונה אמות. אבל אם היה בין שתי השורות שמונה אמות, חוץ ממקום הגפנים עצמן -- הרי אלו כמובדלות זו מזו, ואינן כרם אחד; ואינו מרחיק אלא שישה טפחים, מכל שורה.

ג) וכן אם היה ביניהן פחות מארבע אמות -- הרי אלו כגפן אחת, ומרחיק שישה טפחים לכל רוח. [ג] היו שלוש שורות -- אף על פי שיש ביניהן פחות מארבע, הרי אלו כרם; ורואין את האמצע, כאילו אינה.

ד) וכן אם היו שלוש שורות, ובין כל שורה ושורה שמונה אמות או יתר -- הרי זה זורע בין השורות. [ד] לפיכך הנוטע את כרמו מתחילה, והרחיק בין כל שורה ושורה שמונה אמות -- מותר להביא זרע בתוכו, וירחיק מכל שורה שישה טפחים בלבד; אבל אם זרע חוצה לו, צריך להרחיק משורה החיצונה ארבע אמות כשאר הכרמים: ואין דין בין השורות של זה הכרם, ככרם שחרב מאמצעו -- שהרי מתחילה נטען מרוחקין.

ה) הייתה בשדה זו שורה אחת של גפנים, ובשדה חברו שורה שנייה כנגדה קרובה לה -- אף על פי שמפסיק ביניהן דרך היחיד, או דרך לרבים, או גדר שהוא נמוך מעשרה טפחים -- הרי אלו מצטרפות להיות שתיהן כרם: והוא, שיהיה ביניהן פחות משמונה.

ו) נטע שורה אחת בארץ, ושורה אחת במדרגה -- אם גבוהה המדרגה מן הארץ עשרה טפחים, אין מצטרפות; פחות מכאן, מצטרפות.

ז) הנוטע חמש גפנים, שתיים כנגד שתיים ואחת יוצאת בזנב -- הרי זה נקרא כרם קטן, וצריך להרחיק מהן ארבע אמות לכל רוח; אבל אם נטען שתיים כנגד שתיים ואחת באמצע, או שלוש בשורה זו ושתיים כנגדן בשורה שנייה -- אינן כרם, ואינו מרחיק מהן אלא שישה טפחים לכל רוח.

ח) כרם שחרב -- אם יש בו ללקט עשר גפנים לכל בית סאה, ויהיו נטועות שתיים כנגד שתיים ואחת יוצאת זנב, או יש בו לכוון שלוש כנגד שלוש -- הרי זה נקרא כרם דל, ואסור לזרוע בכולו.

ט) כרם שאינו נטוע שורות שורות, אלא מעורבב -- אם יש בו לכוון שתיים כנגד שלוש, הרי זה כרם. ואם לאו, אינו כרם; אלא דייו להרחיק שישה טפחים מכל גפן וגפן, וזורע.

י) היו העיקרים מכוונין, והנוף אינו מכוון -- הרי זה כרם; הנוף מכוון, והעיקר אינו מכוון -- אינו כרם. היו דקות ואינן מכוונות, העבו והרי הן מכוונות -- הרי זה כרם. כיצד הוא יודע אם מכוונות הן, מביא חוט המידה ומותח מזו לזו.

יא) כרם שחרב באמצעו, ונשאר שלם מכל סביביו -- אם יש בקרחת שבאמצעו שש עשרה אמה -- הרי זה מרחיק מעיקרי הגפנים ארבע אמות לכל רוח, וזורע באמצע הקרחת. ואם אין בה שש עשרה אמה, הרי זה לא יביא זרע לשם; ואם הביא -- הואיל והרחיק ארבע אמות לכל רוח מן הגפנים של כרם, הרי זה לא קידש.

יב) וכן מקום שנשאר פנוי בלא גפנים, בין סוף הכרם ובין הגדר שלו, והוא הנקרא מחול הכרם -- אם יש בו שתים עשרה אמה -- מרחיק מן הגפנים ארבע אמות, וזורע את השאר. [יג] היה בו פחות משתים עשרה אמה, לא יביא זרע לשם; ואם הביא -- הואיל והרחיק ארבע אמות, הרי זה לא קידש.

יג) במה דברים אמורים, בכרם גדול; אבל כרם קטן -- אין לו מחול, אלא מרחיק ארבע אמות מסוף הגפנים, וזורע עד הגדר. וכן כרם גדול שהיה בין כל שורה ושורה שמונה אמות או יתר, אין לו מחול.

יד) היה הגדר המקיף את הכרם פחות מעשרה טפחים, או שהיה גובהו עשרה טפחים ואין בו רוחב ארבעה טפחים -- אין לו מחול, אלא מרחיק מסוף הגפנים ארבע אמות, וזורע עד המחיצה: אפילו היה בין הגפנים ובין המחיצה ארבע אמות ומחצה, זורע את חצי האמה.

טו) גדר שהוא גבוה עשרה טפחים, וכן חריץ שהוא עמוק עשרה טפחים, ורחב ארבעה -- הרי זה מותר ליטע כרם בצידו מכאן, וירקות בצידו מכאן; אפילו מחיצה של קנים -- אם אין בין קנה לחברו שלושה טפחים, הרי זו מבדלת בין הכרם והירק כגדר.

טז) גדר המבדיל בין כרם וירק שנפרץ -- עד עשר אמות -- הרי זה כפתח, ומותר; הייתה פרצה יתר מעשר -- כנגד הפרצה אסור, עד שירחיק מן הגפנים כשיעור. נפרצו בו פרצות רבות -- אם היה העומד כפרוץ -- הרי זה מותר, וכאילו אין שם פרצה; היה הפרוץ מרובה על העומד -- לא יזרע כנגד כל המקומות הפרוצים, עד שירחיק כשיעור.

יז) מחיצת הכרם שנפרצה -- אומרין לו, גדור; גדרה ונפרצה -- אומרין לו, גדור. נתייאש ממנה, ולא גדרה -- הרי זה קידש.

יח) בית שהיה חצייו מקורה וחצייו אינו מקורה, וגפנים נטועים בצד זה -- מותר לזרוע ירקות בצד האחר: שהרי פי תקרה כאילו ירד וסתם, ונעשה ביניהן כמחיצה. לפיכך אם השווה את קירויו, אסור.

יט) חצר קטנה שנפרצה במלואה לגדולה, והיו גפנים בגדולה -- אסור לזרוע בקטנה; ואם זרע -- הזרעים אסורין, והגפנים מותרות. היו הגפנים בקטנה -- מותר לזרוע בגדולה: הואיל ויש לגדולה פסין מכאן ומכאן, הרי היא כמובדלת מן הקטנה; ואין הקטנה מובדלת מן הגדולה.

כ) חריץ שהוא עובר בכרם, עמוק עשרה ורחב ארבעה -- אם היה מפולש מראש הכרם ועד ראשו -- הרי זה נראה כבין שני הכרמים, ומותר לזרוע בתוכו: ובלבד שלא יהיו הגפנים מסככין עליו, כמו שביארנו. ואם לא היה מפולש -- הרי היא כגת שבאמצע הכרם: אף על פי שהיא עמוקה עשרה ורוחבה ארבעה או יתר, אסור לו לזרוע בתוכה -- אלא אם כן היה בקרחת שש עשרה אמה.

כא) שביל שבין שני כרמים, הרי הוא ככרם שחרב מאמצעו: אם יש ביניהן שש עשרה אמה -- מרחיק מזה ארבע אמות ומזה ארבע אמות, וזורע את המותר; ואם היה פחות מכאן -- לא יביא זרע לשם.

כב) שומירה שבכרם -- אם גבוהה עשרה ורחבה ארבעה, מותר לזרוע בראשה ירק: ובלבד שלא יהיו השריגין נוגעין בה, כדי שלא ייראה ירק בתוך הכרם מלמעלה.

כג) במה דברים אמורים, במרובעת. אבל אם הייתה השומירה עגולה -- צריכה שיהיה בתוכה חלל ארבעה טפחים, כדי שתהיה מופלגת מן הארץ; וצריכה עפר על ראשה מלמעלה, שלושה טפחים.

כד) [כג] הבית שבכרם -- אם היה יתר משלושה טפחים על שלושה טפחים, זורעין בתוכו ירק; ואם היה פחות משלושה על שלושה, הרי הוא כסתום, ואין זורעין בתוכו.

כה) [כד] גפן יחידית שהייתה נטועה בתוך הנקע, או בתוך החריץ -- מרחיק ממנה שישה טפחים לכל רוח וזורע את כל החריץ, כדרך שעושה במישור; ואם היה עמוק עשרה, והיה רוחב שפת החריץ ארבעה -- אסור לזרוע בתוכו, אף על פי שהרחיק שישה.

כו) [כה] וכן גפן יחידית שהייתה מוקפת גדר גבוה עשרה ורחב ארבעה -- לא יזרע בכל המחיצה, ואף על פי שהרחיק שישה; ואם הרחיק שישה וזרע, לא קידש. וכמה ירחיק לכתחילה, ויזרע -- ארבע אמות לכל רוח, ואחר כך יזרע שאר החריץ, או שאר המקום המוקף גדר.

---

הלכות כלאיים פרק ח

א) הגפנים שגדלו כברייתן, והרי השריגים שלהן והאשכולות מושלכין על הארץ -- הן הנקראין כרם. אבל העושה כמו מיטה, או שבכה גבוהה מעל הארץ, כדי שיהיו השריגים והאשכולות נסמכין עליה, והגביה נוף הגפנים מעל הארץ על אותה המיטה, והדלה אותן -- הרי זה נקרא עריס; ואותן הקנים וכיוצא בהן שעשה מהן מיטה או שבכה, והדלה עליהן את נוף הגפן -- הן הנקראין אפיפירות. ודינים אחרים יש בעריס.

ב) הנוטע שורה אחת של חמש גפנים או יתר, ועירסן על גבי כותל שגבוה עשרה וכיוצא בו, או שנטען בצד חריץ עמוק עשרה ורחב ארבעה -- הרי אלו נקראין עריס; וצריך להרחיק מן העריס ארבע אמות, ואחר כך יזרע -- כדרך שמרחיק מן הכרם. [ג] ומהיכן מודדין, מן עיקר הגדר שעירסן עליו.

ג) כיצד, הרחיק את השורה של גפנים מן הכותל אמה, ונמצא העריס מן הגפנים ולכותל -- מודד מן הכותל ארבע אמות, וזורע; ונמצא בין הזרע ובין עיקרי הגפנים, חמש אמות. ואם בא לזרוע מצד הגפנים, מרחיק מעיקרי הגפנים ארבע אמות -- שנמצא רחוק מן הכותל, חמש אמות. ועל דרך זו, דנין בכל עריס.

ד) אחד הבונה את הגדר ואחר כך נטע, או שנטע ואחר כך עשה הגדר -- הואיל ועירסן, הרי זה עריס; נהרס הגדר או נסתם החריץ -- אין כאן עריס, אלא הרי כל השורה כגפנים יחידים.

ה) עריס שחרב אמצעו, ונשתיירו בו חמש גפנים בצד הגדר מכאן, וחמש גפנים בצד הגדר האחר מכנגדן -- זהו הנקרא פסקי עריס. אם יש ביניהם שמונה אמות ואחד משישים באמה -- הרי זה מרחיק מכל שורה שישה טפחים, וזורע: והוא, שלא יזרע תחת האפיפירות, כמו שביארנו.

ו) היה ביניהן שמונה אמות בצמצום, הרי זה לא יביא זרע לשם; ואם זרען -- הואיל והרחיק מכל שורה שישה טפחים, הרי זה לא קידש. ואם אין שם גדר -- מרחיק שישה טפחים מכל שורה, וזורע: שאין כאן לא עריס, ולא פסקי עריס. חזר ובנה הגדר -- חזר עריס למקומו, וחזרו פסקי עריס למקומם.

ז) גינה קטנה שהיא מוקפת גדר, ועירס את הגפנים סביב לה מבחוץ על כתליה -- אם יש בה מלוא בוצר וסלו מכאן, ומלוא בוצר וסלו מכאן -- הואיל והיא מוקפת גדר, זורעין בתוכה ירקות; ואם אין בה כשיעור הזה -- אין זורעים בתוכה, מפני שנראה הכול כעריס אחד וירק בתוכו.

ח) גפנים שהיו זרועין במדרגה גבוהה, והעריס שלהן יוצא ומסוכך על השדה -- אם עומד בארץ ובוצר את כולו -- רואין כל המקום שתחת העריס כאילו הוא מקום עיקרי הגפנים, ואוסר ארבע אמות בשדה לכל רוח משפת העריס; ואם אינו יכול לבצור עד שיעלה במדרגה, או בסולם -- אין אסור לזרוע אלא תחת העריס בלבד.

ט) שני כתלים הסמוכין זה לזה, והגפנים נטועין בזווית ביניהן, והעריס יוצא עם הכתלים מתוך הקרן וכלה -- מרחיק מעיקרי הגפנים כשיעור, וזורע במקום הכלה שאין עליו עריס; ואף על פי שהזרע מכוון בין שני הכתלים שביניהן העריס -- הואיל והרחיק כשיעור, הרי זה זורע בין הכתלים.

י) גפן שעלה העץ שלה מן הארץ מעט, ואחר כך נעקם ונמשך על הארץ, וחזר ועלה כמו ארכובה -- כשמודדין בין הגפן ובין הזרע שישה טפחים, או ארבע אמות, אין מודדין אלא מסוף הארכובה, לא מעיקר הגפן הראשון.

יא) כבר ביארנו שאף על פי שמרחיק בין הזרע והגפנים כשיעור -- צריך להיזהר שלא תסכך הגפן על הירק, או יסכך הירק על הגפן; זרע ירק או תבואה, וצמחה, ואחר כך סיכך עליה את הגפן -- הקשים מותרין, והדגן יידלק.

יב) היו שורשי הכרם יוצאין לתוך הארבע אמות שבין הכרם והתבואה, יעקור; היו שורשי התבואה יוצאין לתוך הארבע אמות, מותר.

יג) [יב] כל ההרחקות והשיעורין האמורין בכלאיים -- באמה בת שישה טפחים שוחקות, ולא יצמצם במידות הכלאיים: שאין מצמצמים אלא להחמיר.

יד) [יג] כל השיעורין האלו שמרחיק בין הגפנים והתבואה או הירק -- אינן אלא בארץ ישראל, או בסוריה. אבל בחוצה לארץ, מותר לזרוע בצד הגפנים בתוך הכרם לכתחילה; ולא אסרו בחוצה לארץ אלא לזרוע שני מיני ירק או תבואה עם החרצן במפולת יד. ואם אמר לתינוק גוי לזרוע לו בחוצה לארץ, מותר; אבל לא יאמר לגוי גדול, שלא יתחלף בישראל. [יד] ואף על פי שמותר לזרוע הירק בצד הכרם בחוצה לארץ -- הרי אותו הירק הזרוע שם אסור באכילה, ואפילו בחוצה לארץ: והוא, שיראה אותו לוקט ומוכר; אבל ספקו מותר, כמו שביארנו במאכלות אסורות.