zirkind.org

Holidays   Shabbat   Chabad-houses   Chassidism   Subscribe   Calendar   Links

הלכות תרומות פרק יג

א) התרומה עולה באחד ומאה. כיצד, סאה תרומה שנפלה למאה סאה של חולין, ונתערב הכול -- מפריש מן הכול סאה אחת, ונותנה לכוהן; והשאר מותר לזרים. וכל תרומה שאין הכוהנים מקפידין עליה, כגון תרומת הכליסין והחרובין ושעורים של אדום -- אינו צריך להגביה: הואיל ונפלה למאה -- בטלה במיעוטה, והכול מותר לזרים.

ב) נפלה סאה תרומה לפחות ממאה -- נעשה הכול מדומע, ויימכר הכול לכוהנים בדמי תרומה: חוץ מדמי אותה סאה. במה דברים אמורים, בשנתערב מין במינו. אבל נתערב מין בשאינו מינו, בנותן טעם -- אם יש בכול טעם תרומה, נעשה הכול מדומע, ויימכר לכוהנים, חוץ מדמי תרומה שבו; ואם טעם הכול טעם חולין, הכול מותר לזרים.

ג) סאה תרומה שנפלה למאה, והגביה סאה מן הכול, ונפלה הסאה שהגביה למקום אחר -- אינה מדמעת אלא לפי חשבון; וכן סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה, ונעשה הכול מדומע, ונפל מן המדומע למקום אחר -- אינו מדמע אלא לפי חשבון.

ד) כיצד, הרי שנפל עשר סאין של תרומה לתשעים סאה חולין, ונדמע הכול -- אם נפל ממדומע זה עשר סאין לפחות ממאה חולין, נדמעו: שהרי יש בעשר של מדומע סאה של תרומה. נפל לתוכן פחות מעשר סאין, אינן מדמעות.

ה) [ד] במה דברים אמורים, בדבר שאין דרכו להיבלל, כגון חיטים לחיטים או קמח לקמח. אבל דבר שדרכו להיבלל, כגון שמן תרומה לשמן חולין או יין תרומה ליין חולין -- הולכין אחר הרוב: אם רוב תרומה, הרי זה מדמע כתרומה; ואם רוב מן החולין, הרי הוא כחולין ואינו מדמע -- ואף על פי שהכול אסור לזרים.

ו) [ה] סאה תרומה שנפלה למאה, הגביהה, ונפלה סאה אחרת, הגביהה, ונפלה אחרת -- הרי החולין מותרין: עד שתרבה תרומה על החולין -- שאם נפלו לתוך המאה חולין מאה סאה ועוד של תרומה סאה אחר סאה, נעשה הכול מדומע.

ז) [ו] סאה תרומה שנפלה למאה, ולא הספיק להגביהה עד שנפלה סאה אחרת -- אם ידע בראשונה קודם שתיפול השנייה, לא נדמעו: אלא מפריש סאתיים, והשאר מותר -- הואיל והיה לה לעלות, הרי היא כאילו עלתה. ואם לא ידע בסאה ראשונה אלא אחר שנפלה השנייה -- הרי זה מדומע, וכאילו נפלו שתיהן כאחת.

ח) [ז] אין פסולת של תרומה מצטרפת עם התרומה לאסור החולין, אבל פסולת של חולין מצטרפת עם החולין להעלות את התרומה. כיצד, סאה חיטים יפות של תרומה שנפלה למאה סאה חיטים רעות של חולין, וטחן הכול -- אף על פי שהמורסן של חולין מרובה ושל תרומה מועט, והרי קמח של תרומה בפחות ממאה מקמח החולין -- הרי זה עולה, ומשערין בקמח עם המורסן שהוא מאה ואחד.

ט) אבל אם נפלה סאה של חיטים רעות של תרומה לפחות ממאה סאה של חיטים יפות של חולין, וטחן הכול, והרי הקמח של תרומה אחד ממאה מקמח החולין -- הרי זה עולה במאה ואחת, שהרי הותירו החולין ופחתה התרומה.

י) [ח] לוג יין של תרומה צלול שנפל למאה לוגין עכורין -- אין מוציאין שמרים שבהן, אלא מעלין את הלוג; וכן אם נפל לוג עכור למאה לוגין צלולין, אין מוציאין שמרים שבו. [ט] לוג מים שנפל לתשעה ותשעים לוגין יין, ואחר כך נפל לתוך הכול לוג יין של תרומה -- נדמע הכול: שאין המים מעלה את היין.

יא) [י] סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה חולין, ונפלו חולין אחרים עד שהותירו על מאה -- אם בשוגג, הרי זה עולה באחד ומאה. ואם במזיד, הרי הכול מדומע -- שאין מבטלין איסורי תורה, לכתחילה.

יב) [יא] תרומת חוצה לארץ -- מותר לבטל אותה ברוב, ואוכל אותה בימי טומאתו. ולא עוד, אלא אם היה לו יין של תרומת חוצה לארץ -- נוטל ממנו לוג אחד ונותן עליו שני לוגין חולין, ונמצא הכול שלושה; ואחר כך נוטל מיין של תרומה לוג ונותן לתוך השלושה, ומגביה מארבעתן לוג ושותה; וחוזר ומשליך לתוכן לוג אחר, וחוזר ונוטל לוג ושותה; וכן נותן לוג תרומה ונוטל לוג מן התערובת, עד שיכלה כל היין של תרומה: ונמצא שביטל כמה לוגין, בשני לוגין של חולין.

יג) [יב] הזורע תרומה בצד החולין, ולא נודע איזה הוא זרע התרומה -- אפילו היה מאה לגינה של תרומה ולגינה אחת של חולין, כולן מותרין. במה דברים אמורים, בדבר שזרעו כולה בקרקע, כגון החיטים והשעורים וכיוצא בהן; אבל דבר שאין זרעו נפסד בארץ, כגון השום והבצלים -- אפילו מאה לגינה של חולין ולגינה אחת מעורבת ביניהן, הכול מדומע. ואם נתלש הכול, תעלה התרומה באחד ומאה; ולא יתלוש, לכתחילה.

יד) [יג] שתי קופות, אחת של תרומה ואחת של חולין, ואין ידוע איזו היא, או שנפלה סאה של תרומה לתוך אחת מהן, ואין ידוע להיכן נפלה, ואחר כך נפלה אחת משתי הקופות לתוך החולין -- אינה מדמעתן; וכן אם זרע אחת מהן, הגידולין חולין לכל דבר. והשנייה נוהג בה כתרומה.

טו) נפלה הקופה השנייה למקום אחר, אינה מדמעת; וכן אם זרע אחר את השנייה, הגידולין חולין. נפלו שתיהן למקום אחד, מדמעות כקטנה שבשתיהן. זרע אחד את שתיהן -- בדבר שזרעו כולה, הגידולין חולין; ובדבר שאין זרעו כולה, הגידולין מדומע.

טז) במה דברים אמורים, בזורע את השנייה עד שלא קצר את הראשונה. אבל אם קצר את הראשונה, ואחר כך זרע את השנייה -- אפילו בדבר שאין זרעו כולה, הגידולין חולין: שאין תלוש ומחובר נעשין הוכח זה לזה.

יז) [יד] שתי קופות, אחת של חולין ואחת של תרומה, ולפניהן שתי סאין, אחת של חולין ואחת של תרומה, ונפלו אלו לתוך אלו -- מותרין: שאני אומר חולין נפלו לתוך החולין, ותרומה לתוך התרומה -- ואף על פי שלא רבו חולין על התרומה. במה דברים אמורים, בתרומה בזמן הזה שהיא מדבריהם; אבל בתרומה של תורה, עד שירבו חולין על התרומה.

יח) [טו] סאה תרומה שנפלה לתוך הכרי, ואמר תרומת הכרי הזה בתוכו -- במקום שנפלה אותה סאה, שם נסתיימה תרומת הכרי, ונדמע הכול, בתרומה שנפלה ובתרומת הכרי.

יט) אמר תרומת הכרי בצפונו -- חולקין אותו לשניים, והחצי שבצפון לשניים: ונמצא רביע הכרי שהוא צפון צפונו, הוא המדומע.

כ) [טז] היו לפניו שני כריים, ואמר תרומת שני כריים באחד מהן -- הרי שניהן מדומעין; היו לפניו שני סאין וכרי אחד, ואמר הרי אחת מן הסאין האלו עשויה תרומה על הכרי הזה -- הרי אחת מהן תרומה, ואין ידוע איזו היא. היו לפניו שני כריים וסאה אחת, ואמר הרי זו תרומה על אחת מן הכריים האלו -- הרי היא תרומה; ונתקן אחד מהן, ואין ידוע איזה הוא המתוקן מן הטבל.

---

הלכות תרומות פרק יד

א) חמישים תאנות שחורות וחמישים לבנות, שנפלה לתוכן תאנה אחת של תרומה -- הייתה לבנה, השחורות מותרות והלבנות מדומעות; הייתה שחורה, השחורות מדומעות, והלבנות מותרות. ואם אין ידוע אם שחורה הייתה, אם לבנה -- עולה באחד ומאה מן הכול; ידע מה הייתה אחר שנפלה, ושכח -- הרי כולן מדומע.

ב) וכן עיגולי דבילה ומלבנים של דבילה, שנפל עיגול או מלבן של תרומה לתוכן, ואין ידוע אם מלבן היה או עיגול -- הרי העיגולין מצטרפין למלבנים, ותעלה תרומה באחד ומאה מן הכול.

ג) עיגולי דבילה גדולים וקטנים, שנפל עיגול דבילה לתוכן, ואין ידוע אם גדול אם קטן -- הרי הן מעלין בין במניין בין במשקל. כיצד, נפל עיגול למאה עיגולין גדולים וקטנים -- הריני אומר קטן נפל, ומגביה אחד קטן.

ד) נפל עיגול לתוך ארבעים עיגול, מהן עשרים עיגול משקל כל אחד ארבע ליטרין, והאחד ועשרים משקל כל אחד ליטרה -- הואיל ומשקל הכול מאה ליטרין ואחד, הריני אומר קטן נפל, ומגביה אחד מן הקטנים. [ג] והקמח והסולת אינן מצטרפין להעלות את התרומה.

ה) [ד] סאה חיטים של תרומה, שנפלה על פי המגורה של חיטים -- אין משערין אותה במאה ואחד: שאין משערין אלא אם נבללה תרומה עם החולין, או אם אין ידוע באיזה מקום נפלה התרומה. וכיצד יעשה, רואין את התרומה כאילו היא חיטים על גבי שעורים -- ומפריש התרומה עצמה שנפלה על פי המגורה עם מעט מן החולין שנפלה עליהם, כמי שמאסף חיטים מעל גבי שעורים.

ו) [ה] שתי קופות או שתי מגורות, שנפלה תרומה לתוך אחת מהן ונבללה, ואין ידוע לאיזו מהן נפלה -- אם היו שתי המגורות בבית אחד, הרי אלו מצטרפות, ותעלה באחד ומאה מן הכול, כאילו היו שתיהן מגורה אחת; והקופות מצטרפות, ואפילו הייתה קופה בבית זה וקופה בחצר אחרת -- לפי שקרוב הדבר לקבץ שתיהן בבית אחד. אבל אם היו שתי הקופות בשתי עיירות, אין מצטרפות.

ז) [ו] וכיצד מעלה סאה שנפלה -- אם רצה להעלותה מאחת משתיהן, מעלה; ואם רצה להעלות חצייה מזו וחצייה מזו, מעלה.

ח) כדים מלאים תאנים של חולין, שדרס ליטרה תאנים של תרומה בפי כד אחת מהן, ואין ידוע איזו היא -- אם היו שם מאה כד וכד, הרי זו תעלה; ולוקח כד אחת מהם ומוכרה לכוהן חוץ מדמי אותה ליטרה, והשאר מותרין. ואם היו פחות ממאה -- הפומין כולן מדומע, והשוליים מותרין. [ז] וכן אם דרסה על פי כוורת, או על פי עיגול, ואין ידוע אי זה הוא.

ט) דרסה על פי עיגול, ואין ידוע אם בצפונו או בדרומו, ולא איזה עיגול הוא -- רואין אותן כאילו הם פרודות, ותעלה לפי המשקל -- אם יש בכל העיגולין מאה ליטרין, תעלה: והוא שיש בכל עיגול מהן יתר על שני ליטרין, כדי שתיבטל התרומה ברוב -- שספק התרומה בטיל ברוב החולין.

י) [ח] התרומה -- ודאיה, אוסר במאה. וספקה, אוסר בחמישים; ואין לה היתר אלא ברוב: ואם הייתה ביותר מחמישים, אינה צריכה רוב. כיצד, תאנה אחת תרומה שנפלה לתשעה ותשעים, והרי המאה קיימין -- הכול אסור לזרים, כמו שביארנו.

יא) [ט] נפלה אחת לחמישים, ואבדה אחת מן הכול -- שמא אחת מן החולין היא שאבדה, או האחת שנפלה היא שאבדה -- הרי אלו אסורות עד שירבה עליהן חולין ממקום אחר, ויוסיף עליהן חמישים תאנים ואחת יותר הכול; ואם נפלה אחת של תרומה לתוך אחת וחמישים, ואבדה אחת מן הכול -- הותרו השאר לזרים.

יב) [י] סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה ממעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, או למעשר שני והקדש, ונדמע הכול -- אם למעשר ראשון נפלה, יקרא שם לתרומת מעשר; ויימכר הכול לכוהנים, חוץ מדמי תרומה שנפלה ומדמי תרומת מעשר שבו. ואם למעשר שני והקדש נפלה, הרי אלו ייפדו; ויימכרו לכוהן, חוץ מדמי תרומה.

יג) [יא] סאה תרומה טמאה שנפלה לפחות ממאה חולין, או מעשר ראשון, או מעשר שני, או הקדש, בין טהורים בין טמאים -- הואיל ונדמע הכול בתרומה טמאה שאסורה באכילה לכול, הרי הכול אסור לעולם; ומניחין אותן, עד שירקבו.

יד) במה דברים אמורים, בדבר שאין דרכו להיאכל חי. אבל בדבר שדרכו להיאכל חי, לא יניחן -- שמא ייתקל בהן, וייאכל מהן; אלא ידליק הכול, כדרך שמדליקין תרומה טמאה.

טו) [יב] סאה תרומה טהורה, שנפלה לפחות ממאה חולין טמאין -- יימכר הכול לכוהנים, חוץ מדמי תרומה. והכוהן אוכל מדומע זה קליות, או ילוש אותו במי פירות שאינן מכשירין -- כדי שלא תיטמא התרומה מן החולין הטמאין; או ילוש מדומע זה פחות פחות מכביצה -- שאין אוכל טמא מטמא אוכל אחר, עד שיהיה כביצה; או יתחלק מדומע זה פחות מכביצה בכל עיסה, כדי שלא תיטמא התרומה שבו.

טז) [יג] סאה תרומה טמאה, שנפלה למאה חולין טהורין, וכן סאה תרומה טהורה, שנפלה למאה חולין טמאין -- תעלה באחד ומאה; ותיאכל קליות, או תילוש במי פירות, או פחות פחות מכביצה -- שאין הסאה שנפלה, היא הסאה עצמה שעלתה.

יז) [יד] סאה תרומה טמאה, שנפלה למאה סאה של תרומה טהורה -- בטלה במיעוטה, ואוכלין הכול כטהורה; ואם נפלה לפחות ממאה -- יניח הכול עד שירקב.

יח) [טו] שתי קופות שנפלה סאה של תרומה לתוך אחת מהן, ונודע לאיזו מהן נפלה, ואחר כך נפלה סאה שנייה, ואין ידוע לאיזו מהן נפלה -- אומרים למקום שנפלה ראשונה, נפלה שנייה: לפי שתולין את הקלקלה במקולקל.

יט) נפלה סאה ראשונה לתוך אחת מהן, ואין ידוע לאיזו מהן נפלה, ואחר כך נפלה סאה שנייה, וידע לאיזו מהן נפלה -- אין אומרים למקום שנפלה שנייה נפלה ראשונה, אלא שתיהן מקולקלות.

כ) [טז] היו שתי קופות, אחת טמאה ואחת טהורה, ונפלה סאה של תרומה לאחת מהן, ואין ידוע איזו היא -- אומרין לתוך הטמאה נפלה.

כא) [יז] שתי קופות, אחת של תרומה טהורה ואחת של חולין טמאין, נפלה סאה תרומה טהורה לתוך אחת מהן -- אומרין לתוך של תרומה נפלה, והחולין ייאכלו בטהרה כתרומה.

כב) [יח] נפלה סאה תרומה טמאה לתוך אחת מהן -- אומרין לתוך של תרומה נפלה, והחולין ייאכלו קליות [יט] או יילושו במי פירות.

כג) [כ] שתי קופות, אחת של תרומה טמאה ואחת של חולין טהורין, ונפלה סאה של תרומה טהורה לתוך אחת מהן -- אומרין לתוך של תרומה נפלה, והחולין ייאכלו קליות. [כא] נפלה סאה של תרומה טמאה לתוך אחת מהן, שתיהן אסורות -- שספק תרומה טמאה אסור, וספק המדומע מותר: מפני שאיסור תרומה טמאה מן התורה, ואיסור המדומע מדבריהם -- על העיקרים שביארנו בהלכות איסורי מאכלות.

---

הלכות תרומות פרק טו

א) חבית סתומה מדמעת בכל שהוא. כיצד, חבית סתומה של תרומה שנתערבה בכמה אלפים חבייות סתומות, נדמע הכול; נפתחו החבייות, תעלה באחד ומאה.

ב) נתערבה חבית סתומה במאה חבייות, ונפלה אחת מהן לים הגדול -- הותרו כולן, ואומרין של תרומה היא שנפלה. מה שאין כן בתאנה שנפלה למאה, ונפלה אחת מהן לים הגדול -- אלא צריך להפריש אחת: לפי שהחבית, נפילתה ניכרת; ותאנה וכיוצא בה, אין נפילתה ניכרת.

ג) חבית סתומה שנתערבה במאה חבייות, ונפתחה אחת מהן -- נוטל ממנה אחד ממאה, ושותה אותה החבית. אבל שאר החבייות אסורות, עד שיתפתחו; וכל אחת ואחת שתיפתח מהן, נוטל ממנה כדי דימועה ושותה השאר.

ד) נתערבה חבית במאה וחמישים חבייות, ונתפתחו מהן מאה חבייות -- נוטל מהם כדי דימוען, חבית אחת; ושותה המאה. ושאר החמישים אסורין, ואין מחזיקין לאותה חבית של תרומה שהיא ברוב -- אפילו היו כמה אלפים חבייות, כולן מדומע. וכל מה שייפתח -- נוטל ממנו אחד ממאה, ושותה השיירים; והשאר מדומע.

ה) [ד] כבר ביארנו בהלכות איסורי מאכלות, שהמחמץ והמתבל אוסר בכל שהוא; לפיכך אם ריסק תפוח של תרומה, ונתנו לתוך העיסה והחמיצה -- כל העיסה מדומעת, ואסורה לזרים. [ה] ביצה שנתבלה בתבלין של תרומה, אפילו חלמון שלה אסור -- מפני שהוא בולע. [ו] שאור של תרומה שנפל לתוך העיסה, והגביהו, ואחר כך נתחמצה -- הרי זו מותרת.

ו) [ז] כבר ביארנו שאם נתערב תרומה מין בשאינו מינו, בנותן טעם; לפיכך בצל מחותך שנתבשל עם התבשיל -- אם היה הבצל תרומה, והתבשיל חולין, ויש בו טעם הבצל -- הרי התבשיל אסור לזרים; ואם היה התבשיל תרומה, והבצל חולין, ונמצא טעם התבשיל בבצל -- הרי הבצל אסור לזרים.

ז) [ח] עדשים שנתבשלו, ואחר כך השליך לתוכן בצל יבש -- אם היה שלם, הרי זה מותר; ואם היה מחותך, בנותן טעם. ואם בישל הבצל עם העדשים, בין שלם בין מחותך -- בנותן טעם. ושאר כל התבשיל, בין שהשליך הבצל אחר שנתבשל, בין שבישלו עם התבשיל, בין שלם בין מחותך -- משערין אותו בנותן טעם.

ח) ומפני מה בצל אחד שלם לתוך עדשים שנתבשלו, אין משערין אותו -- מפני שאינו שואב מהן: שהרי הוא שלם, ולא פולט לתוכן שכבר נתבשלו. ואם היו בצלים רבים, הרי הן כמחותך; וכן אם ניטלה פטמתו וקליפתו החיצונה, או שהיה לח -- הרי הוא כמחותך. והקפלוט, בין לח בין יבש, בין שלם בין מחותך -- בנותן טעם.

ט) הכובש ירק של חולין, עם ירק של תרומה -- הרי זה מותר לזרים, חוץ ממיני בצלים וחציר ושומים: שאם כבש ירק של חולין עם בצלים של תרומה, או בצלים חולין עם בצלים של תרומה -- הרי אלו אסורין. כבש ירק של תרומה, עם בצל של חולין -- הרי הבצל מותר לזרים.

י) זיתי חולין שכבשן עם זיתי תרומה -- אם היו אלו ואלו פצועין, או שהיו של חולין פצועין ושל תרומה שלמין, או שכבשן במי תרומה -- הרי אלו אסורין; אבל אם היו שניהן שלמין, או שהיו זיתי תרומה פצועין וזיתי החולין שלמין -- הרי אלו מותרין: לפי שהפצועין שואבות מן השלמין.

יא) מי כבשים ומי שלקות של תרומה, הרי הן אסורין לזרים. [יב] השבת -- עד שלא נתנה טעם בקדירה, יש בה משום תרומה; ומשנתנה טעם בקדירה, אין בה משום תרומה.

יב) [יג] הרודה פת חמה, ונתנה על פי חבית של יין תרומה -- אם הייתה הפת חיטים, הרי זו מותרת; ופת של שעורים אסורה, מפני שהשעורים שואבות.

יג) [יד] תנור שהסיקו בכמון של תרומה, ואפה בו את הפת -- הפת מותרת: שאין בה טעם הכמון, אלא ריחו; והריח אינו אוסר.

יד) [טו] שעורין של תרומה, שנפלו לבור של מים -- אף על פי שהבאישו מימיו, הרי הן מותרין: שאין נותן טעם שפגם אוסר. [טז] תלתן של תרומה, הוא ועצו שנפל לתוך בור של יין -- אם בזרע התלתן כדי ליתן לבדו טעם ביין, הרי היין אסור לזרים.

טו) [יז] שני כוסות של יין, אחד תרומה ואחד חולין, מזג כל אחד מהן במים, ואחר כך עירבן -- רואין את יין החולין כאילו אינו, וכאילו יין התרומה נתערב במים, שהרי אינו מינו: אם ראוי אותו המים לבטל טעם יין התרומה, הרי הכול מותר לזרים; ואם לאו, אסור -- שכבר ביארנו שאין המים מעלה את היין.

טז) [יח] יין של תרומה שנפל על גבי פירות -- ידיחם, והן מותרות; וכן שמן של תרומה שנפל על גבי פירות -- ידיחם, והן מותרות. נפל השמן על גבי יין -- יקפה אותו, והיין מותר לזרים. נפל על גבי הציר -- יקפה אותו, וייטול קליפה מעל הציר: כדי שיסיר כל הציר שבו טעם השמן.

יז) [יט] קדירה שבישל בה תרומה, לא יבשל בה חולין; ואם בישל, בנותן טעם: ואם שטף הקדירה במים או ביין, הרי זה מותר לבשל בה. בישל במקצת הכלי, אין צריך לשטוף את כולו; אלא שוטף מקום הבישול בלבד.

יח) [כ] תרומה גדולה, ותרומת מעשר, והחלה, והביכורים -- כולן נקראו תרומה: בתרומת מעשר הוא אומר "והרמותם ממנו תרומת ה'" (במדבר יח,כו), ואומר "כתרומת גורן" (במדבר טו,כ); ובחלה נאמר "חלה תרימו תרומה" (שם), ונאמר "לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך תירושך ויצהרך... ותרומת ידך" (דברים יב,יז). ואין לך דבר שטעון הבאת מקום שלא פירטו בפסוק זה, חוץ מן הביכורים; ובהן נאמר "ותרומת ידך", הא למדת שהן קרואין תרומה.

יט) [כא] לפיכך דין ארבעתן לעניין אכילה ודימוע, אחד הוא -- כולן עולין באחד ומאה, ומצטרפין זה עם זה; ואם נטמאו, יישרפו. ודין תרומת מעשר של דמאי בכל אלו הדרכים, כתרומת מעשר של ודאי -- אלא שאין לוקין על אכילתה.

כ) [כב] כל האוכל תרומה, מברך ברכת אותו מאכל; ואחר כך מברך, אשר קידשנו בקדושתו של אהרון, וציוונו לאכול תרומה. וכך קיבלנו וראינום מברכין, אפילו בחלת חוצה לארץ -- שגם אכילת קודשי הגבול כעבודה, שנאמר "עבודת מתנה אתן את כהונתכם" (במדבר יח,ז).